| 10/2007
נרקוגרפיה
ראשית, מאחר ואין מחשבים בכלא ואני מאוד חובבת בלוגיגים, אני רוצה להצהיר שאין בפוסט זה שום המלצה להשתמש בשום סמים עבור שום אדם. דבר שני, בזה שאתם ממשיכים לקרוא מעבר לפיסקה הזו אתם מצהירים שהינכם מעל גיל 18 ועדיף אפילו 21. אם אתם קטינים, תוסיפו את הפוסט למועדפים ותחזרו כשתגדלו  .
אולי כבר הזכרתי את זה באחד הפוסטים המוקדמים, מאז ומתמיד היה לי ברור שאתנסה בסמים. עניין אותי למתוח את גבולות התודעה שלי, עניינו אותי מצבי הצבירה אליהם המח יכול להגיע. את הג'ויינט הראשון עישנתי בגיל 13. את השני בגיל 13 וטיפ-טיפה. בגיל 13 וחצי נחשפתי לבאנגים. עד שהגעתי לבאנגים לא כל כך הבנתי מה כל הקטע של החשיש הזה. היה לי קשה לומר שאני מרגישה מסטולית. הנה אני, ידיים רגליים, תודעה, יודעת בדיוק מי ולמה, לאן הולכת איפה ומתי. בשליטה מלאה.
הבאנגים לעומת זאת, עשו לי טוטאל ריסט לכל המערכות. הבחור איתו עישנתי בפעם הראשונה היה מבוגר ממני ב 12 שנים ודי מגמתי, אני זוכרת פה ושם הבזקי תודעה של עצמי בכל מיני מצבים מיניים איתו, אבל כשהתעוררתי בבוקר לא ידעתי מה בדיוק היה שם. כבר סיפרתי על זה כאן. יש לי חשד מה שגם חבר שלו היה מעורב בסצנה הזו, אבל אולי הוא רק היה נוכח ולא מעורב. לעולם לא נדע. על מנת למנוע זעזוע עמוק מדי אצל קוראים שהגיעו זה לא מכבר לבלוג - אציין שזו ממש לא היתה הפעם הראשונה שלי, בתוליי לא נחמסו בהזדמנות הזו ובכלל כל כולי הסתובבתי באווירת "מחפשת זין", הבוטות מכוונת, תודה.
מאחר וגיליתי שבאנגים גורמים לי לאיבוד הכרה בעודי בהכרה, מיד שינסתי מותניים ומצאתי לי כל מיני נמושות אדם ופושעי רקק, התחברתי אליהם באדיקות וינקתי מהם חשיש בלגימות גדולות, משתנקת.
היתה תקופה די ארוכה שהיו לי פראנויות איומות מחשיש. כל אימת שעישנתי נראה היה לי שמדברים אודותי בנוכחותי, בשפת קודים, הכל רווי בתרתי משמע שאני לא מצליחה לפענח, שאני טיפשה, שונה, מגעילה ולא שייכת. שכולם רואים את זה, עובדים עלי, משקרים לי, מעמידים פנים. באמת שאני לא יודעת כמה מתוך זה היה נכון ומה מתוך זה היה הזיה וביטוי של איזה משהו אחר לגמרי. מה שכן, למרות התחושות המאוד קשות האלה, לא ויתרתי, והמשכתי לעשן ולעשן ולעשן, היה ברור שזה עושה לי רע, וידעתי שאחרי שאני אניח למערבולת הזו לבלוע אותי לתוכה אני אצליח לצוף מהצד השני. ואכן. בסוף זה עבר. אולי כי פגשתי אנשים שאהבו אותי ושהסמים היו גם עבורם חלק מתפיסת עולם רחבה יותר. לא יודעת.
כבר כתבתי על ההתנסות הראשונה שלי בסמים קצת יותר מורכבים. גם במקרה הזה, למרות שזו היתה התנסות קשה וכואבת, לא ויתרתי, גיליתי נחישות, והמשכתי לקחת טריפים ואקסטזי ופחות או יותר כל מה שהצלחתי.
אני אנסה לסדר את כל סוגי הסמים בהם התנסתי ברשימה:
חשיש
מדלל של טיפקס
דבק מגע
מריחואנה
כדורי מח בלתי מזוהים
טריפים. המון סוגים. כאלה מחומר ג'לטיני, וכאלה מקרטונים, וכאלה שבאים בכדורים
ג'ראס
אקסטזי
הרבל אקסטזי
micro dots
פיטונים (ספידים)
לוריבנים (דאוונרים)
MDMA
קוקאין (מה שפעם היינו קוראים קריסטל)
אופיום
קוק פרסי (הרואין לא מזוקק?)
golden liquid (לא מצאתי אותו בגוגל מה העניינים עם האנשים?)
כל מיני סוגים של אתֶר
וכמובן אלכוהול שהוא סם הרבה יותר קשה ממה שאנשים נוטים לייחס לו
נדמה לי שזהו, למרות שכמובן יכול להיות שהייתי כל-כך מסטולית ששכחתי. לרוע המזל לא הספקתי פיטריות פסיכדליות. גם החגיגת הגיע מבחינתי מאוחר מדי, כשכבר הייתי בלופ של ההריונות וההנקות, כך שמעולם לא התנסתי בו. עוד משהו שנראה לכם ששכחתי (נעזוב רגע את הניקוטין, הקפאין והסוכר הלבן)?
כמו שאתם מבינים, הגוף שלי זכה לתפקד בתור מעבדה כימית לעירבוב חומרים. קצת מצחיק שהיום אני מנסה מאוד לא לקחת אנטיביוטיקה ואפילו לא משככי כאבים.
אחרי כעשרים ושתיים שנים של עישון כפייתי מהבוקר עד הלילה, הפסקתי לפני כשנה וחצי ובתמורה פצחתי בכתיבת הבלוג הזה. הגמילה העיקרית שלי היתה מהדימוי העצמי של נרקומנית. הרבה יותר קל להפסיק לעשן מאשר להפסיק לראות את עצמך כאדם מעשן. תקופה מסויימת עוד הרשיתי לעצמי שאכטה פה ושם. אין חשש. אני השלתי מעלי את הדימוי. ממש לא חוזרת לעשן, להפך, קצת מצטערת שאני לא יכולה להיות עוד יותר ועוד יותר צלולה.. בסופו של דבר זנחתי את ניסיונות העישון האלה.
כבר הרבה ימים אני מסתובבת סביב הפוסט הזה על הסמים ולא יודעת איך לגשת למה שאני רוצה לומר. כשאני מדברת (עם עצמי) על סמים זה מתערבב לי עם נושא ההתמכרויות. ואלה שני דברים עם מיתאם מסויים אבל כלל אינם חופפים. חוץ ממשקאות מוגזים וחמאת בוטנים הייתי מכורה כמעט לכל דבר אפשרי. הבלבול הזה מעכב אותי.
וזה בעצם מה שאני רוצה לומר: משרד החינוך מתנער מהאחריות החינוכית שלו ולא מדבר בצורה גלויה ואמיתית
על נושא הסמים. הכל מלא בטבואים. וכל שאלה נענית בתשובה "זו כפירה! זו
כפירה!". סמים זה רע. מתמכרים להרואין מפעם אחת. וכן הלאה וכן הלאה. כל כך
נבוב.
סמים זה הדבר הכי פותח מח שעשיתי לעצמי.
להפסיק לעשן סמים היה הדבר השני הכי פותח מח שעשיתי לעצמי.
לידה והימים שלאחריה, כמו שכבר כתבתי, הם התחושה הכי דומה לטריפ שפגשתי מחוץ לעולם הסמים (בעודי כותבת שורות אלה אני חושבת על הבלוגר באשי. כן. יש גם את רגעי התדהמה, אבל באופן אישי אני לא בטוחה שהייתי לומדת או מגיעה לזהות אותם אלמלא הייתי מתנסה בכזו צורה יסודית בכל עניין הסמים.)
המשיכה שלי לסמים נבעה מכמה תכונות; מהמשיכה שלי לאסור. אל הלא נודע, אל המוות והחיים והקצוות. מהחיפוש אחר האקסטרימיסטי. וכל מה שמזוהה עם מנה הגונה של הרס עצמי.
יש שני סוגים של מצבים. כשהסמים משתקים אותך, ועונים על הצורך לא להיות. הסמים יכולים לבוא כתחליף לרצון להעלם. העיסוק בהם, וההתמסטלות עצמה, מסיטה את תשומת הלב מההווה.
ויש מצבים שהסמים פותחים את הברז. מה שהיה עצור מתחיל לזרום ולפכפך. והחוכמה היא לדעת להבחין מתי משתמשים במה ולאיזה צורך. המשהו הזה יכול להיות מחשבה, עשייה, יצירה, סקס, אהבה, כל דבר.
לקח המון זמן עד שהצלחתי שאיזשהו סם ישכב לי במגירה בלי שאני אהיה חייבת לחסל אותו מיד.
הסמים עיבו והעשירו אותי ואת התודעה שלי
הסמים תקעו אותי מדשדשת במקומות בהם יכולתי (אולי) לתת ספרינט מטורף קדימה
הסמים עזרו לי להגדיר את עצמי בנפרד מכל הזוועות הקונפורמיות שציפו ממני להתרבע בהם
הרבה שנים רציתי להפסיק לעשן ולא העזתי, לא יכולתי
אני חושבת שהחברה שלנו מתנערת ממשתמשי הסמים. הייתי רוצה לראות את מערכת
החינוך נרתמת להסברה, מספקת מידע מקיף על מהו כל סם מה הסיכונים
(האמיתיים! לא ההגזמות המטורפות שלהם) ומה הבונוסים - במקום כל האנטי הגורף
הזה.
הייתי רוצה שלילדים שלי יהיה את החופש לבחור להתנסות בסמים בלי פחד. ושתהיה להם התבונה והאהבה העצמית לא לשקוע בתוך זה אלא לרכוב על הגל.
ואני מקווה שכאשר יחלפו השנים, הילדים יגדלו ואתבסס במציאות החדשה שאני יוצרת לעצמי, אוכל לחזור ולהתנסות בכל מיני חוויות אקסטרה תודעתיות. ואולי אני בכלל לא ארצה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: