אתמול, אחרי שבן השנתיים נרדם, אפינו הגדול ואני עוגת שוקולד. בדרך כלל אני ממיסה קצת שוקולד חלב בשמנת מתוקה וכשהעוגה יוצאת מהתנור אני מצפה אותה בתערובת הרעל הזו. אבל אתמול לא היה שוקולד בבית וניסיתי לאלתר עם קקאו וסוכר, מה שבסופו של דבר לא הצליח כי נשארו כל מיני גושישים עקשניים ומרירים של קקאו.
לא ידעתי מה לעשות עם העיסה הסמיכה הזו ובסופו של דבר שפכתי אותה לאסלה שנראתה לי הסבלנית מבין אמצעי הניקוז של הבית.
וכך, בדומה אולי לכל מיני דברים אחרים, מונחת לה בקרקעית האסלה ערימה חומה שמסרבת כבר יממה שלמה להשטף. מבחינת הצבע והמירקם זה דווקא נראה הולם.
אבל מה עושים עכשיו? עיסה עיקשת בקרקעית האסלה.
ובהקשר אחר אמרתי לו אתמול: אבל חורף! למה פשטת את הגרביים?
והוא ענה: הם שעממו אותי.
שעמום המחץ:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: