אדימדומים

נדמה לי שזאת פעם ראשונה שאני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת לענות לתגובות מהפוסט הקודם. אני מתנצלת על חוסר האתיקה הזה, על שבירת ההסכם. בוגדנית, כאמור.

אבל תשמעו משהו אחר:

אחרי חצי שנה שג'וני ואני היינו יחד, התקשרה אלי ערב אחד מרינה, החברה של אבא שלי. לחוצה ומבוהלת אומרת שהמפתח שיש לה לדירה שלו לא מצליח לפתוח את הדלת, שהיא שומעת את הכלב נובח בפנים, שזה לא אופייני לאבא. האבא היה עם נטיה לדכאונות. ה"אני סובל משמע אני קיים" הרוסי המפורסם.

מאוד לא רציתי למצוא את הגופה שלו שם, התלבטתי האם להזמין מכבי אש שיפרצו אבל בסופו של דבר לקחתי את הג'וני ונסענו לדירה. ג'וני טרם פגש את אבא, וחשש מה הציף אותו. אביה של חבתרו הקודמת ירה לעצמו בראש בעודם יחד.

מרינה קיבלה את פנינו בכניסה. לקחתי מידה את המפתח ובקלות פתחתי את הדלת. הכלב בבית. אבא איננו. העפתי מבט מהחלונות לראות אם יש גופה מרוסקת על האדמה שבע קומות מטה. אם באמבטיה יש רגליים משתלשלות מחבל קשור בחוזקה.

ישבנו שם, ותוך דקות מועטות האיש הגיע. מבושם קלות. מרוצה. לא היה ספק שאשה נוספת מעורבת. הוא אמר שהוא יצא לטיול. הוא היה נבוך.

למחרת סיפר לי שלא יכול היה לקחת את הכלב איתו כי גם לחדשה יש כלב והכלבים לא מסתדרים.

מאוחר יותר הבנתי שגם מרינה ידעה את זה כל הזמן.

*****

ואנקדוטה קטנה שנזכרתי בה לרגל ט"ו באב: לכלב של אבא קראו תומיק. הוא היה פודל שחור. פעם, אבא אמר לי: "תראי איך תומיק הולך אחרי מחדר לחדר, מחפש לרבוץ לידי. כשאני הולך הוא מחכה לי ליד הדלת. כשאני חוזר הוא תמיד שמח לקראתי. אני הדבר היחיד שמעניין אותו וחוץ ממני לא אכפת לו כלום. כזאת אשה אני רוצה. למה אני לא יכול למצוא אשה כמו תומיק?" ככה אמר לי אבא שלי, בן ה 74. חצי שנה אחרי שחזר מביקור ברוסיה, שם היה לו רומן קצר עם בחורה בת 24.

יופי, אבא.

ליחסים כאלה יש שם.