| |
אדימדומים
מאז ועד היומיומי |
| 12/2006
תודה
בימים כאלה, כשאפשר לחוש את רעד הבליינות עובר מסביב, אני שמחה שאני לא צריכה להתרגש, לקוות, לריב עם הארון, לשנוא את כל הבגדים, ללבוש לפשוט ללבוש לפשוט 40 ואריינטים, לגהץ, לקמט, לזרוק על הריצפה, להתבאס שרואים את הבטן, להזכר בת כמה אני, להגיד לעצמי שבין כה אני לא אפגוש אף אחד שמוצא חן בעיניי, לקוות שאולי כן, אולי אם אני אשתכר אני אשתחרר קצת ואתן לעצמי, רק שאני לא אשתה יותר מדי, וכשאני אתנשק. אני אתנשק? מי יהיה לידי? והאם זה ייצא מתוזמן היטב או מן נשיקה כזו שכל אחד מתבלבל בטיימינג ובמיקום שלה והיא יוצאת כזו מובכת ומביכה מלווה בחיוכים מתנצלים וגיחוכון...
ג'וני בעבודה. אני מתקתקת ביד אחת וביד השניה מכרבלת תינוק. עוד מעט אנסה להניח אותו. השתלחתי היום בבוטות בבלוגר אחר על לא עוול בכפו. באופן מיידי אלוהים או עושי דברו שיתקו לי את המחשב ומאז אני ב safe mode, ברזולוציה מסבירת פנים גם עבור חפרפרת עיוורת, מריצה אנטי וירוסים ומקווה לטוב. התנצלתי. באמת. אבל המחשב לא התייצב. עוד מעט אניח את התינוק. אולי אשתעשע עם איזו טובורג. אחרי זה, בעזרת כל הנוגעים בדבר, ג'וני יחזור.
לא הייתי רוצה את זה אחרת.
אני אומרת תודה אחרונה, רגע לפני הפרידה, לשנת 2006 שהיתה טובה אלי במיוחד, למרות שלא תמיד היתה קלה. היא הביאה לי ילד חדש. ובלוג. 2006 זימנה לי לפגוש אתכם, כמו שג'וני אמר: "זה נס שקרה לך". נכון מאוד.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: