אדימדומים

הסתבכתי. הכרתי דרך הבלוג כל מיני אנשים שזרמו לי לחיים וללב, חלקם לא קראו את הפוסטים המזיעים והמדממים ואני מהססת להוריד להם ככה הפוכות לפנים היפות שלהם. אבל אני רוצה לכתוב.
אני יודעת למי אני כותבת. אני כותבת לילדה המבודדת, המעוורת, התהומית, המתגרה, האובדנית, העליצה, המזדיינת, המיואשת, המשחקת, הפעורה, החשדנית, חסרת האמונה, מעמידת הפנים שהייתי. ליתר בטחון. בכדי שאם אחת כזו תקלע לכאן אי פעם שתדע שיש תקווה. לא איזה שוס, אבל בפרוש תקווה. שתדע שהזמן מזדחל גם דרך קירות אטומים, והדברים לובשים ופושטים צורה כמעט כמוך עצמך.
וגם כי הדברים צריכים להכתב. כמו כל מרבת רגליים טובה אני מניעה תחילה את הרגל הקדמית בצד ימין. השאר מסתדרות מעצמן.

בילדותי וגם בשנות העשרה שלי - הן שנות השבעים והשמונים - היה לי בראש קלסר עב כרס שניסיתי לרשום לתוכו את כל המחקר שלי. ניסיתי לדלות כמה שיותר פרטים על הכל. תיחקרתי אנשים ומצבים. כל כך הייתי עסוקה באיסוף חוויות שיש כמה חוויות מהותיות שנשמטו לי בדרך מרוב מאמץ. כמו למשל "הפעם הראשונה". מעולם לא הזדיינתי בפעם הראשונה. לא הסתייע לביוגרפיה שלי לאמץ אירוע כזה אל חיקה.
היתה מישהי מהכיתה שלי, כיתה ו', שסירסרה אותי לשני ילדים מהשכונה שלה. אחד לבקן ואחד תמהוני. אני התאמנתי בצבירת ניסיון. היה בחור אחר, למרבית הקטע שמו היה יפתח, אבל הוא לא קיים את הנבואה הזו. הייתי בסביבות גיל 13, הוא היה בשנה מבוגר ממני ולמרות שניסינו זה לא ממש הצליח. טכנית. אחר כך היו עוד כמה. ועוד כמה נוספים. זה כבר היה הרבה יותר מובהק. והיתה פעם אחת עם מציל מהבריכה, בפרדס על מכסה המנוע של האוטו שלו. כשחזרתי הביתה ראיתי שירד לי קצת דם.
כך שהזיון הראשון שלי מתפרס על פני כעשרה בחורים וקצת פחות מחצי שנה.

היה ילד אחד שסיפר שאמא שלו נימפומנית ושיש לה מלא ויברטורים. גם הוא היה רוסי. היינו פורצים לגן ילדים לא רחוק מהבית שלו, ושם היינו מזדיינים. אני עוצרת את עצמי מלהכנס לתאורים עודפים. אבל רוב ההתנסויות האלה היו מכאיבות ברמה הפיזית. ואף פעם לא נתתי לפרטנרים שלי להבין שכואב לי. בהתחלה לא ידעתי בכלל מה לעשות עם עצמי. ולאט לאט סיגלתי התנהגות מינית. תוך כדי שאני מסתירה את הכאב. אני לא באמת יכולה לצרור את כל האנשים והשנים האלה לכדי כמה פיסקאות. הרבה מאוד פריצות ליליות לבתי ספר וגני ילדים. נסיעות לדרייב אין, אחרי חצות ישיבה על פסי הרכבת, צפייה בסרטים כחולים. אני בת 14. הם על אופנועים. סיגריות, ג'ויינטים, באנגים. בשנים האלה לכל מקום אליו הגעתי המטרה שלי היתה להחזיק כמה שיותר זמן בלי להזדיין עם אף אחד ובו זמנית המטרה המשנית, התת-עורית, המתפרצת שלי היתה להזדיין כמה שיותר מהר עם כמה שיותר אנשים. לרוב המטרה המשנית נצחה.

במשך כל אותן שנים כשהיו שואלים אותי על הפעם הראשונה שלי (שאלה מאוד נוכחת בשנות הנעורים) הייתי שולפת בכל פעם סיפור אחר מתוך מניפת הסיפורים הזו. לא יכולתי לתת את התשובה האחת האמיתית: לא היתה לי פעם כזו.

ורק בכדי לעשות סדר בבלאגן ולצאת הוגנת עם העובדות, אם אני כבר מספרת כאן על הבחורה שסידרה אותי לחברים שלה, אני חיבת להזכיר גם בחורה אחרת, מבוגרת ממני בשנתיים, בת עשרים היא היתה, שקישרתי אותה לאיזה דוחה מתנוון ומבוגר ממנה בשני עשורים שמימן לה שיעורי נהיגה. סליחה, מותק. הייתי קטנה וטיפשה ואת ביקשת.