מה שלא תגידו על אלוהים, חוש הומור דווקא יש לו. יכול היה בקלות להיות בעל טור משעשע בעיתון. לפעמים קצת אינפנטיל, כמו ילד שקושר לך את השרוכים או מחביא לך את המגבת כשאת בבריכה. אבל בכל זאת גורר חיוך. (מכירים את הסצינה במופע הקולנע של רוקי כשכולם יושבים סביב השלחן ובהדרגה לכל אחד נופל האסימון שהם אוכלים את אדי? אז פנילאלין כבר יודעת איך הפוסט הזה יגמר).
היום בצהריים, ג'וני בעבודה, ואני שולחת לו את האימייל הבא:
"תקציר הפרקים הקודמים:
אני שמחה לספר לך שהקטן העירומיקי, אמר שיש לו קקי, לא הסכים חיתול, לא הסכים סיר, רק בידיים של אמא. וככה כל המטבח היה מלא בקקי משובח עם תירס, כולל אמא, כולל מכנסיים של אמא, כולל הספה במטבח.
תענוג!
הגדול לעומת זה שפך את כל הגולות מהקופסא הגדולה.
איזה כיף!
איזה מתח!
מה יקרה עכשיו?????"
אחר כך נסעתי איתם למקדונלדס ועל חטאים, כידוע, משלמים. לכן כשחזרתי איתם לאוטו והושבתי אותם בכיסאות וחגרתי אותם, ביליתי חצי שעה בחיפוש אחר הצרור שממש לפני רגע פתחתי איתו את דלתות המכונית.
ואז חשבתי לעצמי שכבר מאוחר, ואולי אני אסע לענת, הם ירדמו בדרך ואנחנו נשב לדבר קצת. בתמימותי החיננית אפילו הצעתי לקנות בקבוק יין.
לא נרדמו.
נכנסתי אליה עם הקרקס הנודד שלי, ובעודי שולפת קופסה מאורכת מהתיק, זרקתי לה: "אני רק הולכת להשתין רגע, לבדוק אם אני סתם שמנה או מה".
LOUD AND CLEAR
שני פסים.
אז האלוהים המצחיק הזה, מה אכפת לו שהרגע שיטחתי את הבטן, שקניתי בגדים חדשים, שירדתי ל 56 קילו? תוך שבוע עליתי ל 59 פלוס בטן של חודש שישי (בטן של חודש שישי אני מקבלת ביום השני להתעברות. ככה זה).
משעשע אותו שהרגע הפסקתי להניק, שרק לפני שניה הקטן התחיל ללכת לגן והבקרים התפנו קצת, שהכל מתנרמל לאט לאט. "אז אתם רוצים לפתוח את הזוגיות שלכם" הימהם לעצמו אלוהים. "אה-הה. רעיון לא רע... ויפה שזה עושה לכם להזדיין פעמיים ביום."
אבל מה עכשיו? מה עכשיו?
מי יממן גבורות ישראל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: