יום שישי היה קורע.

שכבת י"ב חגגו את סיום הלימודים שלהם במסורת הרונדו המפורסמת.

הם העלו מופע קטן שבו הם מחקים את כל המורים.

חיים וולך, כמובן, היה המוצלח ביותר. אין כמוהו, יצור קטן וחמוד.

וחוץ מזה גם לנו, שכבת י' המסכנים, יצאה תועלת מזה - למדנו סך הכל שעה.

הקנאה.. הם כבר מסיימים ללמוד, ולנו נשארו עוד שנתיים מזויינות!

נעם אפילו באה עם חולצה ירוקה בשביל הסמליות.

בערב התנחלתי אצל ידיד וזיינתי לו את השכל במשך כמה שעות.

הוא קנה לי מתנה אבל.. כמה לא צפוי מצידי, שכחתי אותה אצלו.

אתמול ניגנתי באורגן!

ולא את "יונתן הקטן"! זהו הישג ענק.

לא, במקום זה ניגנתי משהו לא פחות גרוע.

השיר הגיי הלאומי: בוא של עברי לידר.

אני מאשימה את אחותי - בגלל שקרצצתי לה שתלמד אותי לנגן (ואין הרבה מה ללמד כי יש לי קואורדינציה ואני יודעת תווים), היא התנקמה בי.

ועכשיו אני צריכה ללכת ללמוד את צורות הבסיס של כל האקורדים עד מחר בשביל שיעור גיטרה. יאיי. 

לסיום, תמונה מתוצרת נסטיה:

Yours Truly

The Popcorn