אחרי דחיות מרובות, הגיע סוף סוף היום שהתאספנו כולנו כדי להיפרד מכיתה י' באופן רשמי.
למען האמת, רק רון ונעם באו וכל השאר עצלנים P:
מסתבר שבחורות בכלל לא יודעות להצית אש, ושלושתנו בפרט נכשלות.
אחרי נסיונות ארוכים וכושלים להדליק את המדורה, גמרנו את כל הגפרורים ללא כל הצלחה (גפרורי בטיחות ארורים!), וכבר רצינו להתייאש.
ואז נעם הציתה את הסירה שהיא הכינה ממבחן נורא מוצלח שלי, והמדורה נדלקה!
תמיד ידעתי שהמבחנים שלי הם המפתח להצלחה! (אני צנועה, מה, לא ידעתם?)
הבטנו באש הקטנה מתחילה לגדול ולשרוף את כל החומר הלא נחוץ, נעם אפילו רקדה את ריקוד הגשם כדי לזרז את התהליך.
תחושת הסיפוק הלכה וגברה כשענתבי החלה לבעור. וגם החומר בערבית. ולשון ומדעי החברה. =]]
ואז נהפכה לתחושת בהלה. חוץ מנעם כי היא פירומנית עירקית קטנה.
מלא דפים דולקים התעופפו, ולא שהיה אכפת לי שהמקום ישרף, אבל האפשרות הכמעט בטוחה שהמשטרה תבוא בעקבות זאת לא קרצה לי במיוחד.
אז התחלנו לכבות את השרפה, לפחות לנסות...
כנראה שברגע ששרפנו את החומר גם קצת מהשכל שלנו נשרף יחד איתו - שכחנו להביא מים לכבות את המדורה הקטנה שנוצרה, לא היו בנים בסביבה כדי לבצע את השיטה הידועה והמוכחת "כיבוי צופים", אז נאלצנו להסתפק בחול.
בסופו של דבר הצלחנו לכבות הכל בעזרת החול, מעט המים שהעירקית הביאה, והעירקית עצמה.
אכן תמונות קשות.
חזרנו לביתי כדי לשטוף את הטינופת מהידיים וכדי שנעם תאכל לי את כל הדובדבנים הרומניים ותהפוך למוטציה של ג'ק ספארו.
על הדרך קראנו גם את המדור של הילדים עם השאלות המפגרות בראש1.
רק כדי להמחיש כמה בורים הילדים שם הנה אחת השאלות:
בן 12 וחצי: "לפני כמה זמן אוננתי ונפלט לי נוזל מוזר מאיבר המין. האם זה זרע?"
[לא, זה לא זרע זה מיץ פטל! עכשיו תנסה למצוץ לעצמך, יהיה טעים.]
בערב רון בא אליי..
אני לא אפרט מה עשינו אבל זה כלל מצלמה ואורגזמטרון.
אוקיי אני אפרט, בשביל אותם סוטים מבינינו (כולל אותי).
רון התלהב מהאורגזמטרון, אבל בהתחלה הוא לא הבין שזה נועד למסז' בראש וחשב שהוא למטרה אחרת לגמרי...
XD
והצטלמנו בתמונות "אימו":
EMO!!!! XDDDDDDDDDDDDDDD
את התמונות עם האורגזמטרון הוא לא הרשה לי להעלות..
הדמיון הוא דבר יעיל.
נמאס לי מהמשפחה הזאת. כל אחת דפוק יותר מהשני. לאמא שלי התגלה כישרון מיוחד. הוא היה קיים כבר ממזמן אבל עכשיו הוא ממש התפרץ. הכשרון הוא להוציא אותי מדעתי. נראה לי זה מה שגורם לה סיפוק. לעצבן אותי. כל פעם היא מעלה איזשהו נושא, שהיא יודעת שירגיז אותי והיא עושה את זה בכוונה. סתם כדי לעשות לי דווקא. להיכנס לי לוריד ולא לצאת עד שהיא מצצה את כל הדם. הפעם: 'למה אני יוצאת עד מאוחר וסתם מסתובבת'. לא ידעתי ש11 וחצי נחשב מאוחר, ושלצאת לעיר לאכול זה להסתובב.
היום הזה בכלל התחיל על רגל שמאל. קודם לא יכולתי לישון בגלל שבבית משפחת כרמון לא קיים המושג "שקט". תמיד יש טלפונים, מישהו שמתקרצץ. ואם אין טלפונים יש דלתות שנטרקות. ואם גם זה לא אז יש את הרעש של הבנייה של בית הכנסת ממול. יום אחד אני פשוט אשרוף אותו.
אבל תמיד יש משהו.
והויכוח עם אמא שלי היום בבוקר היה חסר משמעות לחלוטין אבל מרגיז בצורה זוועתית:
"את חזרת ב12 וחצי"
"אמא חזרתי ב11 וחצי"
"זה היה 12 וחצי אני זוכרת טוב מאוד"
"אז כנראה שנרדמת מתי שלימדו אותך לקרוא שעון"
(וכך זה נמשך...)
ואחר כך היא עוד מבקשת ממני לנקות אבק ולעשות כביסה. רק בשביל ידע כללי, המנקה באה היום לנקות את הבית. ואני זאת שצריכה לנקות אבק. בגלל שלפוסטמה התורנית אין מספיק זמן. בו-הו . בואו נבכה מרוב רחמנות ונעזור לה, ואז גם ניתן לה כסף על זה שהיא לא עושה כלום!
ואם זה לא מספיק אז היום אחותי חזרה הבייתה. איך זה שתמיד אני רוצה שהיא תחזור הבייתה, וכשהיא מגיעה אני מתעצבנת.
הדבר הראשון שהיא אמרה לי כשהיא באה זה "תעופי מהמחשב". אחוות אחיות ממש.
אני רוצה לנסוע כבר לסאמר סקול. שבועיים בלי הקרציות.. נשמע חלומי.
בארוחת צהריים אמא שלי קבעה שאחותי (אליס) לסבית. (לאישה יש הזיות אבל זה משעשע)
מאחר וההורים שלי כבר קראו פעם לאחותי הגדולה (מיכל) זונה, נקבע שהסדר הוא כזה:
מיכל - זונה
אליס - לסבית
אני - אעבור ניתוח לשינוי מין ואהפוך להומו.
המבט על הפרצוף של אמי כשאמרתי לה את זה שווה הכל.
Yours Truly
The Popcorn
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Tiras