הבטחתי פוסט ענק על הטיול ואכן אקיים.

אני רק מזהירה, זה הולך להיות ארוך, מייגע, וחופר. אבל אתם תשרדו, יש גם תמונות.

במשך השבועיים כתבתי מה קרה בכל יום, והכל בשביל הבלוג! וגם כי הזיכרון שלי כמו של פנסיונר בן 80.

אני מצטערת אם זה ישמע מטומטם, זה נכתב בצורה של חוויות מאותו הרגע.

(מה שכתוב בכתב נטוי זה הערות שלי מעכשיו, לא דרים שנכתבו כחלק מ"יומן המסע")

אז הנה לכם:

יום ראשון 29.7.07 - הטיסה

"כבר מעל שעתיים אנחנו טסים והשיעמום גובר מרגע לרגע.

אני יושבת ליד שני ילדים מהקבוצה (אור ומורן) - שרוטים, אבל משעשעים.

האנשים נראים חמודים אבל עוד לא הספקתי להכיר את כולם.

הדיילות מפגרות כמו נעל. דיילת: "לא לשבת במושב!" (אז איפה, על התקרה?)

קים: "אתה אוהב את טופאק?"  אור: "הם לא התפרקו?"

אור (כמעט הגענו): "התמזס! התמזס!"

משפטים כאלה יזכרו לעד. ככה זה עם משפטים חכמים."

בסוף הטיסה הייתי מותשת ורק חיכיתי שנצא כבר משדה התעופה כי עוד חיכתהלנו נסיעה של שעה עד לגריניץ' (בסוף בכלל לא היינו ליד גריניץ' אלא ליד עיירה בשם Eltham. עבדו עלינו).

בזמן הנסיעה כמעט כולם ישנו בזמן שאני בהיתי בנהר התמזה כי לא הצלחתי להירדם.

כשהגענו סוף סוף לקמפוס היה קפוא, ועדיין היינו צריכים לחכות לחלוקת החדרים. מכיוון שהגענו נורא מאוחר כבר לא טרחו אפילו לחלק אותנו איך שרצינו, ובמקום, שמו אותנו בחדרים באקראי (באופן זמני).

הגענו לדירה ומסתבר שהנמכתי ציפיות יותר מידי: בהחלט היו שירותים ומקלחת בדירה, מטבח, כיור ומראה בכל חדר, ואפילו מקרר אישי לכל אחד.

בשעה 11:30 כל הבנות התנחלו בחדרי לאכול. כי אוכל של מטוס שווה לתחת ולא היה משהו אחר באותו ערב.

לקחת בחשבון: בארץ השעה הייתה כמעט 2 בלילה, ואנחנו במקום לצנוח למיטה - בלסנו.

בגייט מחכים לעליה למטוס. חלק מהבנות בקבוצה (אין לי כוח לפרט)

מורן ואור


אני, מורן ואור.

גם אנחנו מוצאים דרכים להעביר את השיעמום במטוס.

שירה ואני. נראה כאילו היא חושקת בי...

שירה מלמעלה ואני, מורן ואור.

קים (או בשמה העברי טל) ושירה

ורד, אשר (לולו) וכפיר.

אמאני (אמאנה בפיג'מה)

יום שני 30.7.07 - היום הראשון בגרניץ' 

אחרי לילה ללא שינה כמעט, תודות למיטה חורקת ובורות בהדלקת החימום, נאלצתי להתעורר מוקדם כדי להספיק להתארגן, ולהיות מוכנה להתייצב בחוץ ב-7 וחצי בבוקר. פינוק.

הפקדנו דרכונים, כרטיסי טיסה, וכסף אצל שירה (המדריכה) ויצאנו לאכול ארוחת בוקר.

לא שציפיתי לארוחה של בית מלון 5 כוכבים, אבל האוכל היה פשוט זוועה.וכך גם בארוחת הצהריים והערב.

היתרון היחיד הוא שבתור לאוכל כל כך משעמם אז יש הזדמנות להכיר אנשים מארצות אחרות.

אחרי ארוחת הבוקר הלכנו לאיזשהי כיתה/אולם הרצאות ועשינו מבחן מיון (די קל).

במבחן בע"פ הייתה לי הברקה. הבוחן:" How do you think you can your flight more intresting?" 

אני: "Sleep." אני לא יודעת עד כמה זה היה מצחיק אבל הבוחן (Adam) מצא את זה נורא משעשע.

יצאנו להפסקה ועמדה בפנינו משימה חדשה: סידור החדרים.

מכיוון שסידרו אותנו כשהגענו ללא כל סדר והיגיון היינו צריכים (יותר נכון - צריכות, כי לבנים גם ככה לא אכפת) לסדר בעצמנו את החדרים ולהתחיל להעביר את כל הדברים מדירה לדירה.

עכשיו, תתארו לעצמכם 17 בנות שכל אחת רוצה להיות עם השניה ובשום אופן לא עם השלישית, מנסות להיכנס לחדרים בלי שאף אחת תיפגע ושאף מפח לא ילך לאיבוד בין כל ההעברות מיד ליד (מפתח שנאבד עולה פאקינג 30 פאונד!).

בסוף הצלחנו איכשהו, והגיע הזמן להוציא את המזוודות לטיול מבניין לבניין.

אחר הצהריים יצאנו לטיול בעיירה הקרובה Eltham.

אנשים עשו שופינג מטורף (לך תבין..) וחזרו עם מלא שקיות. אני חזרתי עם שקית קטנטנה ובה עגילים מצחיקים ושרשרת כמו זו עם המפתח משודדי הקריביים.

חזרנו משם עייפים והיה קצת זמן חופשי לעשות מה שבא לנו לפני שהולכים לדיסקו מאוחר יותר בערב.

הדיסקו עצמו היה כיף!! רקדתי כמו משוגעת למרות שהדיג'יי היה שווה לתחת. (עוד סיפורים מוזרים מהדיסקו רק למי שירצה לשמוע באופן אישי).

בבוקר - חצי מתים וקופאים מקור.

שחר, רעות ואני.

בדרך ל-Eltham.


יוצאים משער האוניברסיטה.

נחים מהקניות באיזשהי מסעדה:

שחר ורעות.

קים ואני

מעבירים את הזמן ליד מקדונלדס, כי הלכו לנו הרגליים ואין משהו יותר טוב לעשות.

החדר שלי

מעט מבולגן אבל דאגתי שהוא יהיה מסודר. לפחות בהתחלה. 

My roomates!

עדן וקים.

אמאני

שולחן אוכל. אם תשימו לב בצד אפילו שואב אבק היה לנו. לא שהשתמשנו בו... מה אנחנו עובדי נקיון?!

הסלון

המטבח. נראה טוב אבל למעשה אין בו יותר מידי דברים.

לפני שהמסיבה התחילה: יושבים בחוץ ומחכים שיגיעו אנשים.

אני, עדן ואמאני.

ניר ואני.

כל מיני אנשים רוקדים.

בת-אל, ניר, אני ואיתי.

"יש לנו גולם במעגל.."  מעין תחרות ריקודים.

יום שלישי 31.7.07 - שיעור ראשון וספורט אנגלי

היום התחיל טוב (למרות ארוחת בוקר נוראית), זאת תודות לשנת לילה נורמלית ללא חריקות!

לאחר ארוחת הבוקר בדקנו לאיזה כיתה כל אחד שובץ, רמות לא היו כתובות. מאוחר יותר, התברר שהכיתה שאליה שובצתי הייתה רמה אחת לפני הרמה הטובה ביותר.

הגעתי לכיתה וראיתי את המורה שלי: מיסטר בין בכבודו ובעצמו! (תמונות בהמשך)

הוא התגלה כמשעשע במיוחד ברגע שהוא צייר ציורים משונים ולהקרין אותם על המסך - כלב מחרבן על אתר בניה ליד הבית שאמור להיות של פול-מיסטר בין. אי אפשר שלא לקרוא לזה מוזר. חבל שמצלמה שלי התקלקלה (גררררר!!) ולא יכולתי לצלם את זה.

הפעילות העיקרית של אותו שיעור הייתה Political Debate - כלומר המצאנו אי בודד שנראה כמו דג, נתנו לו שם של דג, והתחלנו לעשות לו בעיות של מזג אויר, עוני, הר געש, וכו' (ציירנו אותו בתור העין של הדג). המשימה הייתה להתחלק ל"מפלגות" ולתכנן מה כל מפלגה תעשה כדי לפתור את כל הצרות. בסוף, אחרי שכל אחד הציג את המצע שלו ערכנו בחירות דמוקרטיות והמפלגה שלי ניצחה! קיבלתי בובה קטנה של מוס :)

אחרי הצהריים החליטו שאנחנו כנראה מתגעגעים לשיעורי ספורט אז הוציאו אותנו למגרש כדי לשחק כל מיני משחקים כמו קריקט - כמו בייסבול אבל יותר מטומטם :S

האנגלים האלה.. תמיד חייבים להיות מיוחדים.

מה שכן היה שם ריכוז של ספרדים חתיכים ורק בגללם היה שווה לצפות במשחק.

הלכתי לשחק פריזבי, ומתברר שזה משחק קשה! אני הצטרפתי כשעוד היו אולי 4 שחקנים בכל קבוצה, אבל לפני שבכלל שמתי לב הצטרפו מלא אנשים, גם ילדים וגם מדריכים, כולל מיסטר בין בקבוצה הנגדית שכל הזמן שמר עליי והפריע לי לשחק.

זה היה ממש מעייף ואחרי זה חזרתי לחצר השקטה שלנו להתאושש.

תזכורת לעצמי: "לא לשחק פינג פונג עם הבנים, I suck!

קטע משעשע -

מור לירקון: "תביאי לי מסטיק"

ירקון: "איך אני אביא לך מסטיק עכשיו?!"

מור: "תביאי ביד!"

וזה לא נגמר שם... ירקון חוזרת עם המסטיק -

אני: "נו הבאת ביד?"

ירקון: "כן."

אני: "כל כך מהר?!"

מחכים שחדר האוכל הארור יפתח כדי שנאכל את האוכל המבחיל...

אימרו שלום למוס:

משחקים קריקט. או לפחות מנסים לשחק...

ספרדימים

ועוד..

עוד ניסיון נואש לחבוט בכדור

התעמלות בוקר בצהריים. (לא, לא באמת עשיתי את זה, הצטרפתי רק בשביל התמונה)

Ass Picture!!!

פריזבי!!

תראו! גם אני שם רודפת אחרי צלחת מפלסטיק!

המשך בפעם הבאה....