מי לעזאזל נוסע לאשקלון לסוף שבוע? מה בכלל יש לעשות שם?

בניגוד לאנשים רגילים ושפויים, הוריי החליטו לקחת את החופשה מהעבודה ולנפוש דווקא באשקלון.

טוב, למי באמת אכפת, כל עוד הבית נשאר לרשותי לכמה ימים. כמובן, האחיות עדיין בבית, אך לפי התחזיות הן אמורות לעזוב ולהשאיר אותי לבדי, לפחות לחצי לילה מסכן. אבל המזל שלי אומר שהתוכניות חייבות להיהרס ושתיהן החליטו להישאר בבית. חשבתי לעצמי, שיהיה, זה בסך הכל שתי אחיות, לא כאילו אבא יושב לי על הראש ומנסה להגיד לי עד איזה שעה לצאת בתוספת נאומים מרדימים על כמה שאני צריכה להיזהר כי נורא מסוכן לצאת בלילה. 

אז ביום חמישי הלכנו למקס ברנר לעשות "זמן איכות אחיות". מצויין! אין יותר טוב מללכת לבזבז כסף ולבלוס ללא רגשות אשמה.

ביום שישי ביליתי עם השמנמן, סוף סוף אפשר היה להיות אצלי בבית בלי לחשוש שמישהו יפתח את הדלת בהפתעה בלי לדפוק כמו שהקרציות תמיד עושים. אני באמת צריכה להתחיל לנעול את הדלת בחדר שלי. יצאנו לסרט על חבורת תיכוניסטים חרמנים, היה לנו אולם לבד והקרנה אישית, בדיוק כמו שאני אוהבת. חזרנו הבייתה ועלינו לחדר שלי שתמיד מואר בתאורה רומנטית (לאף אחד אין כוח להחליף נורה, כבר שנה אני מסתפקת בספוטים של שולחן הכתיבה).

אחת האחיות הייתה בבית אבל היא זו שלא באמת אכפת לה משום דבר ותמיד עוסקת בענייניה. ברגע שהגיעה האחות השניה התחלתי להתעצבן. הדבר הראשון שהיא עשתה כשהיא הגיעה זה לבדוק מה איתי... "לוודא שהכל בסדר". (לא אפרט בדיוק מה עוד הרגיז אותי).

הילדה הפכה להיות אמא שלי! בסך הכל רציתי כמה ימים נטולי נדנודים, והנה, היא באה ותופסת תפקיד העלוקה הראשית.

יש את האנשים שאומרים: "אני?! אני בחיים לא אהיה כמו ההורים שלי!!". ובכן, אל תגידו את זה אם אתם לא באמת מתכוונים!

בקיצור, סוף שבוע מבאס. הגעתי לכמה מסקנות. הראשונה היא שאמא ואבא תמיד יהיו לצידי, גם אם הם לא באמת לידי. תמיד יהיה להם ממלא מקום שיקדח לי במוח במקומם. השניה - ההורים שלי הפכו לסטייליסטים, הם חזרו עם קניות שסכומם מסתכם בגיטרה. אותה גיטרה שהם לא מסכימים לקנות לי ואז אומרים שאני דורשת יותר מידי. 

הא, ועוד אחת: מקס ברנר שולט ותמיד ישלוט. שוקולד מאז ומעולם היה הבילוי המועדף עליי.

אגב יש לי סבתא מגניבה. היא גם הזמינה אותנו לארוחת שחיתות יום שבת (אני נשבעת שהארוחה הזאת מספיקה לי לשבוע שלם) וגם שיעשעה אותנו. אחת מהיציאות שלה:

"תישני מהר, אני צריכה את הכרית!"

דבר אחרון, נמאס לי מהשביתה.

אני מתחילה להתחרפן מחוסר מעש, ובנוסף לכל אני הולכת ותופחת מכל האוכל שאני טוחנת בגלל שאני מתחרפנת - בגלל שאין לי מה לעשות. שעשעו אותי, ומהר!

Yours Truly

The Popcorn