יום שישי היה אחד הימים היותר עמוסים ושמחים בזמן האחרון, וזה ראוי לציון!

היום שלי התחיל כשהתעוררתי לקול שואב האבק שעוד שנייה שובק חיים, כי העוזרת החדשה לא יודעת להפעיל אותו.

לא רק זה, היא גם הספיקה לשבור חצי מהחפצים בבית ביום הראשון שלה. באמת, יודעת לנקות בצורה מושלמת וזהירה!

המשכתי משם לבית השמנמן אחרי שויתרנו על האפשרות ללכת לאנשהו בגלל הגשם.

אח שלו דאג לעורר בנו הרגשת בחילה עם כל מיני ג'לים כחולים ומוזרים ובובות כאלה שיוצאות להן העיניים, רק שמהבובות שלו יצאו דברים הזווים לגמרי...

אחרי 4 שעות וכמה טלפונים מאבא עצבני ("את בכלל חיה בבית הזה?!") הלכתי לסבתא וחיכיתי ששאר המשפחה תגיע.

בינתיים השתעשעתי עם בני הדודים הקרציות שלי ועם תחקורים שלא יביישו את השב"כ - דוד שלי כנראה התבלבל וחשב שהוא סבתא שלי (האשה יכולה להוציא ממך סודות מדינה אם רק תבלה מספיק זמן בחברתה).

בשעה 9 ורבע התייצבתי אצל היצור לקראת ההופעה. אני ועוד מספר אנשים גילינו שיש לה הסעה והחלטנו לתפוס טרמפ.

כעבור חצי שעה היינו בהרצליה וחיפשנו את המקום. זיהינו אותו לפי הגוש השחור שעמד בחוץ, כולם מחכים לפתיחת השערים.

אפילו איתרנו כמה אימואים!

נעם החליטה להתפרסם והתראיינה לאיזשהו כתב של וואלה שסיקר את האירוע. הנה הכתבה.

אופיר ("אופיר, תעשה לי ניגר!!!11") ולהקתו POGROM הופיעו די בהתחלה ועד שהם עלו אנחנו העסקנו את עצמנו, בין היתר עם פופקורן שכמות המלח בו עלולה להרוג אותך (נו, אבל זה חינם!), ואטמי אוזניים מאולתרים עשויים גושי נייר טואלט רטוב.

בסביבות 12 פוגרום סוף סוף עלו ונתנו הופעה ענקית!!!

חצי מהאיברים באזור הראש שלי עדיין לא פועלים מאז ההופעה. האוזניים, הגרון, הראש ובמיוחד הצוואר נפגעו קשות.

נכון, האד-בנג זה לא נשי, אבל זה לא מה שמפריע לי, הבעיה העיקרית היא שאחרי זה כושר התנועה של הצוואר מאוד מוגבל!

ותוסיפו לזה גם נשיכה מאוד מסוכנת וכואבת באזור קנה הנשימה (השמנמן הולך לחטוף על זה), אז בכלל סוף השבוע שלי היה גדוש כאבים!

אבל... היה שווה את זה.

 אני ואופיר (ביחד: מעבר חצייה אנושי)

אופיר קשוח ואפל מאחורי מסך עשן מסריח

דור הסולן וטל על הגיטרה

Yours Truly

The Popcorn