הנה סוף שבוע אחד שנוצל עד תום!

ביום חמישי יצאתי עם השמנמן וחבריו להסתובב... קרפים, קירצוצים של לב, כלבים ענקיים, וקור כלבים היו כלולים.

יום שישי הספקתי, לא יודעת איך, להיות ב-3 מקומות,לראות שני סרטים ולהטריד את אבא שלי 4 פעמים, כשעברתי מסבתא היישר אל הדר עם השמנמן וחברים ומשם לרון. 

אצל הדר הייתה הרבה מוזיקה, עוד קרצוצים של לב, מקציף חלב שעבר הסבה לויברטור, וגם כרית שיותר הזכירה דילדו ענק שהרבה אנשים (משני המינים, אהמ) שמחו להשתעשע בו. הייתי אמורה להישאר לישון שם, אבל מכשול אחד בשם "אבא" מנע זאת.

לשמחתי, קיבלתי טלפון מהיצור שהודיעה לי על התנחלות בביתה של הרומנייה המזוייפת. אמרתי שלום לכולם (לפחות לאלו שאני מכירה) ומיהרתי לצלצל לאבי שיקח אותי אליה במהירות המירבית.

הגעתי באמצע הסרט אבל מיד מצאתי את מקומי ליד איציק, גונבת את השמיכה שלו ושל נעם. בהמשך הפרעתי לאנשים תמימים בדיבורים על דברים שכבר שכחתי, אבל היו נורא מצחיקים באותו רגע (וסביר להניח גם נורא מטופשים) וגם בעטתי לליאור בתחת כמה וכמה פעמים. אה, וגם נשבעתי לנקום בנעם על כל הווג'ים של אותו ערב.

אני עוד אעשה לה 20 ברצף, ואדאג באופן אישי שהיא תלבש חוטיני! חה. חה חה.

ביום שבת התארגנו לתפוס טרמפ על ההסעה של המורים לעצרת בכיכר רבין וללכת לראות כמה הופעות.

היצור חידשה את שלט ה"חנכו אותי!" שלה, ואנדריי אפילו הכין שלט מיוחד: "חנכו אותה", והקפיד לעמוד איפה שהחץ מצביע עליה. המזל הרע לא איחר להגיע והתברר שמחקו אותנו מהרשימה וניסו למנוע מאיתנו לעלות לאוטובוס.אך אנחנו, בערמומיות ותחכום רב הסתננו לתוך האוטובוס (וואו, זה נשמע כמו איזה מבצע קומנדו חשאי. מה גם שלא נראה לי שקיימת אצלי תכונה בשם תחכום :S).

למזלנו אין הרבה מורים במימדים של הילה כספי שתופסים שני מושבים והיו כמה מושבים פנויים. הצטמצמנו, ונאלצתי למחוץ את נעם במשך כל הנסיעה ולהיזהר "לא למחוץ לה את הקושקוש" (הכוונה לשלט). 

שמישהו יחנך אותה, לעזאזל!

איציק, אני ונעם שוב מתלהבים מה"קושקוש"

צודק, ונשמח אם זה גם ימשיך כך.

הגענו סוף סוף ויצאנו לקהל מורים ענק, סיוטו של כל תלמיד ממוצע, אבל שרדנו. העצרת הייתה נחמדה.

הגיעו, מסתבר, יותר מ-100 אלף אנשים, ואני מאשימה כל אחד אחד מהם על כך בקושי היה היה לי אויר. את ההופעה של היהודים שרציתי כל כך לראות פיספסתי בסופו של דבר, אבל הספקתי לראות (או יותר נכון, לשמוע, כי אי אפשר היה לראות כלום) את:

דניאל סלומון (בע), בן ארצי (בע), קרן פלס (בעעעע), וגם את עברי לידר ושי גבסו.

וגם: צחקנו על ילד בן 17 עם קול של סבתא, נעם צרחה על מוכר פלאפל שהעז להכניס למנה שלה כרוב, נמחצתי כשניסינו לצאת מתוך הקהל, וחיכינו שעה למורים הזונות האלה עד שהם חזרו לאוטובוס.  זה, אגב, ירד להם במנות.

איכשהו גם הצלחתי לאבד את הפלאפון ממש לפני שחזרתי הבייתה, מה שגרר המון עצבים, אבל בסוף האבדה נמצאה.

אבא שלי קיבל צבע קרוב לצבעו של חציל בזמן שחיפשנו אותו.

בגדול, היה כיף.

יום ראשון אני והשמנמן חגגנו חודשיים!

הוא לקח אותי למקס ברנר ובלסנו ביחד מנה זוגית עם המון המון שוקולד. היו גם הרבה ניסיונות לגנוב לי את האוכל היישר מהכפית (חוצפה!). אל דאגה, לא אכזבתי את מולדתי והגבתי בגניבה משלי.

אני מתחילה להסכים עם הטענה שצריך לשים הגבלת גיל במקס ברנר. בזמן שניסיתי למרוח את השמנמן בשוקולד נכנסה למסעדה חבורת ילדות בנות לא יותר מ-12 שכנראה חגגו יום הולדת לאחת מהן. פעם זה היה פיתה עם שוקולד, עכשיו הילדים השתכללו והם הולכים למקס ברנר.

אמרתי לשמנמן "רק שלא יתחילו לשיר היום יום-הולדת". שניה אחרי זה אחת מהבנות קראה: "בואו נשיר היום יום-הולדת!!".

כאילו, סעמק!

סיימנו את הבילוי בביתו של השמנמן עם צפייה בחתולים בעלי פיגור שכלי ביוטיוב וריקודים לצלילי שירי העירום שלי.

(:

נ.ב.

סוף סוף מרגישים את החורף. אפילו שמעתי איזה רעם בודד.

אתם מוזמנים להזדחל מתחת לפוך עם איזה כוס תה חם, או קפה (רק לא שוקו. איכ). 

ואפילו לא צריך להתבאס בבוקר כשרוצים רק את החמש דקות הנוספות האלה מכורבלים לכדור אנושי קטן מתחת לשמיכה... יש שביתה.

זזתי להתכרבל!

Yours Truly

The Popcorn