ל"ג בעומר תמיד היה אחד החגים המועדפים עליי עוד מגן עטרה הידוע, למרות שמהגן ההוא אני בעיקר זוכרת שהגננת התחפשה בפורים לזונה...

אבל נחזור לענייננו.

תמיד אהבתי את ל"ג בעומר, עוד לפני שבכלל ידעתי על האסונות הנגרמים לאטמוספירה המסכנה ולאוכלוסיות העצים ואתרי הבנייה בארץ, אבל את מי זה באמת עניין אז, במיוחד כשהיו מולי ערימות בשר והשתייכתי לחבורת ילדים שמנסים בכל כוחם להשיג את התפו"א הכי שרוף כדי לצבוע את הפרצוף.

חגיגות ל"ג בעומר של הכיתות הראשונות ביסודי היו נורא כיפיות, שסחבתי את אמא (בלי אבא העצלן) לחוף הים, איפה שעשינו בקביעות את ל"ג בעומר עד כיתה ג', ונשארנו עד 12-1(!). כמובן שבאותן שנים גם חזרתי שחורה, דבר שנוגד לגמרי את הגנים האשכנזים שאמא ואבא עבדו כל כך קשה להעביר לי ולשמור עליהם בעזרת טונות של קרם הגנה שסבלתי מהם בכל טיול בתקופת הקיץ (ושלא נדבר על בגאז' שלם של ד"ר פישר שליווה אותנו לים).

בכיתה ג', הדבר היחיד שאני זוכרת מאותה מדורה הוא הצ'יזבט (ככה רושמים את זה?) שסיפרה לנו מחנכת הכיתה מתחת לאוהל ועם פנס שמאיר את הפרצוף שלה מלמטה וגורם לה להיראות כמו המפלץ מהסיפור.

עוד סיבה שאני אוהבת את החג המפוחם וממית הריאות הזה, היא העובדה שבחג הזה ניתנה לראשונה הלגיטימציה להישאר עד מאוחר, ולא סתם עד מאוחר - בל"ג בעומר כיתה ו' נשארתי בפעם הראשונה עד הבוקר(!!!!1). *שאגות קהל מריע*

כמובן שזה גרר הרבה ריבים עם אבא וביקור פתע של אחותי, הטינאייג'רית בזמנו, והחבר שלה, אבל זה היה אחד הכיפיים, כולל רגעי שיא של תקיעת במבות לכל מיני אנשים בכמעט כל חור אפשרי בגוף, ואם הבמבה לא נכנסה, אל דאגה, גם שיפודים היו לנו! גם הבאנג שמצאנו בקרבת מקום הוסיף אש למדורה (נו, בצורה מטאפורית), ולא, הפעם לא נצבענו בתפוחי אדמה.

הל"ג בעומר המיוחד הבא היה בכיתה ח' - הפעם הראשונה שהשתכרתי.

לי ולשתי חברות היה משעמם. אז יצאנו לטיול והגענו למכולת פתוחה. הנועזת מבינינו ביקשה מעוברת אורח תמימה לקנות לנו בקבוק של משקה אלכוהולי זול כלשהו, לא חשוב איזה, כי בכל מקרה התקציב שלנו היה מוגבל.

אני מודה, הייתי צוציקית מתלהבת בת 14 שחושבת שהיא בוגרת ויכולה לשתות. אבל מה זה משנה, כי זה היה אחד הלילות שבהם צחקתי והשתנתי הכי הרבה בחיי.

בכיתה י' היה ל"ג בעומר מוזר. לא תכננתי ולא הצטרפתי לאף אחד וכמעט ברגע האחרון הצטרפתי לחבריי שעשו על האש על הגג של אחד מהם. כל זה נגמר כבר ב-1 בלילה, ואחרי פעילות חינוכית של יריקת חתיכות לחם/קבבים לעוסות על מכוניות ברחוב, יצאנו לשוטט ברחובות בחיפוש אחר אנשים מוכרים.

בסופו של דבר נחתנו במדורה של הקטנה הקופצנית והתנחלנו שם עד סוף הערב. כלומר, תחילת הבוקר.

בכל זאת זה גם היה נורא נחמד, וגם הל"ג בעומר הראשון עם אנשים חדשים, כאלה שאני לא מכירה עוד מכיתה א' והמשכתי איתם עד סוף החטיבה.

השנה - עוד לא ידוע.

מפאת חוסר זמן ולחץ של בחינות לא היה זמן להתארגן עם משהו רציני. אני והקטנה התחלנו לארגן אנשים ומצרכים 4 ימים לפני ל"ג בעומר עצמו (יענו יום ראשון), שזה שיא חדש, והצלחנו לארגן משהו קטן, בעיקר חברים קרובים ובאותו מקום שבו חגגתי (גם עם הקטנה) יום הולדת, בתקווה שהפעם לא יבוא פקח לאיים עלינו בקנסות ולהעיף אותנו.

צפוי להיות מנגל, עם סיכויים קטנים אך קיימים למדורה (נשמע קצת כמו תחזית מזג אויר). וזו תהיה גם אחלה דרך להשתחרר אחרי המגן המעיק בביוטכנולוגיה!

שיהיה ל"ג בעומר שמח ומלא עשן ופרגיות עסיסיות, תשתדלו לא לשרוף את הגיטרה התורנית יחד עם הבעלים שלה, 

ואל תתפלאו אם תקנחו למחרת את האף והטישו ישחיר!