בדיוק חיפשתי סיבה לצאת מהמיקוד הנוראי של רוזנפלד במתמטיקה ולכתוב פוסט מיואש ועייף על תקופת הבגרויות, והנה אני בדיוק רואה את הנושא החם מודיע לי בעוקצנות שכולם כבר יוצאים לחופש ואני רק באמצע הבגרויות בקושי.

אז כן, עברתי כבר שלוש מהן, מתנ"ך נפטרתי לעד וניתן לחזור אחורה שני פוסטים כדי לראות לאיזה מצב למידה לתנ"ך יכול להביא אותך. כאמור, גם אנגלית וביולוגיה כבר מאחורי אבל זה החלק הקל.

נשאר: מתמטיקה - שאפשר לדלג ישר למועד ב'. היסטוריה - שגם מזה יהיה לי חופש לעד סוף סוף. וביוטכנולוגיה שיש לי בקושי יומיים מסכנים ללמוד אליה! וזה לא כולל את מועדי ב'.

לפחות יש לי תכנונים לחופש, ואני לא אבלה אותו כבטטת ספה מרוחה בשוקולד של קליק קורנפלקס, כמו שאני יודעת ואוהבת מאוד לעשות. אחד מהם אגב, זה שבועיים באיסלנד, בזמן שאתם מיוזעים, מתבשלים ומסריחים, משלמים חשבונות חשמל עצומים על המזגן או גדוד המאווררים ומתבטלים על חוף הים שורץ המדוזות (איכס) והערסים (איכס בריבוע - ברוח הלמידה למתמטיקה).

כל שנשאר לי לומר זה שהלוואי תיכנסו לתוך הים ותדרכו בסלט! (שם שהיצור המציאה לצמחים והאצות הדוחים האלה שיש בתוך הים אחרי שהיא בעצמה דרכה בג'יפה). זה מכוון לכל אלה שיוכלו לשרוף את החומר של השנה לפני ה-14 ביולי, שזו לא אשמתם שהם למדו בבתי ספר נורמלים שמסיימים את השנה כמו שצריך, אבל עושה לי טוב לאחל להם משהו מטומטם כמו "לדרוך בסלט".

ואז מה אם אני מקטרת כמו סבתא פולניה.

"היי אבא, איפה היית?"

-"עשיתי קניות"

"נו, מה קנית?"

-"אמ, קניתי פיצוחים, פיצות, אוטו, שמפו..."

כן. אבא קנה לאמא מתנה קטנה ליום הולדת.