היה יום מעולה היום בבית הספר.

קודם כל, קמתי מאוחר וגיליתי שיש לי בקושי 20 דקות להתארגן, כשבדרך כלל אני מתארגנת בזמן כפול מזה, ואני גם לא צריכה להכין אוכל ולדאוג להדליק את האזעקה. בוקר פשוט נפלא.

הגעתי לבצפר ונחתתי הישר לתוך הרצאה/פגישה עם איזה משוררת לא מוכרת שהביאו לנו.

על זה הבצפר מבזבז כסף. כי ספרות זה נורא מעניין ואנחנו צריכים להרחיב את ידיעותינו בנושא, כך שמעכשיו כל התקציבים הולכים לזה!

בכל מקרה, המורות שהקפידו לאיים עלינו בעונשי תלייה הן אלה שדיברו רוב ההרצאה.

אב אי אפשר באמת להאשים אותן, זה היה כל כך משעמם, שכבר לא היה להן אכפת.

כמה נקודות ציון במהלך ההרצאה:

"יום אחד פשוט הייתי רבי נחמן!" יש לך משהו לספר לנו? איזה ניתוח לשינוי מין אולי?

"... והוא מינף אותי".  זה שאת כותבת דברים מוזרים חסרי כל משמעות בעיני, לא אומר שיש לך זכות להמציא מילים חדשות! לכי לאקדמיה ללשון ותזבלי להם בשכל במקום לבזבז את זמננו.

"לכל אחד יש מתגים, יש מתג לכל דבר והמתגים של כולנו הם שונים". אישה. את לא עובדת בחברת החשמל. תפסיקי לסטות מהנושא.

אחרי זה במקום לעשות משהו במעבדת פיזיקה, ראינו סרט על מערכת השמש.

כנראה שהמורה כבר למדה לקחים מפעמים קודמות שהיא הציגה את הסרט, והקפידה להשאיר את האור דלוק.

היא קצת פחדה שנירדם באמצע.

ממשפטי אירנה: "מה פה קורה פה?!"

בשיעור פיזיקה הבא הזונה עשתה לנו בוחן פתע.

כמובן שאף אחד לא ידע לפתור אותו.

ציון משוער: 50-60.

זהו להיום.

למה לעזאזל משרד החינוך רוצה שאני אהיה רשומה למסגרת לימוד מוזיקה בשביל שאני אוכל לעשות בגרות?!

זין.

Yours Truly

The Popcorn

יום שישי היה קורע.

שכבת י"ב חגגו את סיום הלימודים שלהם במסורת הרונדו המפורסמת.

הם העלו מופע קטן שבו הם מחקים את כל המורים.

חיים וולך, כמובן, היה המוצלח ביותר. אין כמוהו, יצור קטן וחמוד.

וחוץ מזה גם לנו, שכבת י' המסכנים, יצאה תועלת מזה - למדנו סך הכל שעה.

הקנאה.. הם כבר מסיימים ללמוד, ולנו נשארו עוד שנתיים מזויינות!

נעם אפילו באה עם חולצה ירוקה בשביל הסמליות.

בערב התנחלתי אצל ידיד וזיינתי לו את השכל במשך כמה שעות.

הוא קנה לי מתנה אבל.. כמה לא צפוי מצידי, שכחתי אותה אצלו.

אתמול ניגנתי באורגן!

ולא את "יונתן הקטן"! זהו הישג ענק.

לא, במקום זה ניגנתי משהו לא פחות גרוע.

השיר הגיי הלאומי: בוא של עברי לידר.

אני מאשימה את אחותי - בגלל שקרצצתי לה שתלמד אותי לנגן (ואין הרבה מה ללמד כי יש לי קואורדינציה ואני יודעת תווים), היא התנקמה בי.

ועכשיו אני צריכה ללכת ללמוד את צורות הבסיס של כל האקורדים עד מחר בשביל שיעור גיטרה. יאיי. 

לסיום, תמונה מתוצרת נסטיה:

Yours Truly

The Popcorn

אחרי שעברו עשרים שנה מאז, נזכרתי שעוד לא העליתי את התמונות מהמסיבה.

בגילי המופלג אני כבר סנילית...

רון, אני וסרגיי. הפלאש של המצלמה קטל אנשים. זה גרם להם לעיוורון זמני.

דן ואני בצד

אני ואופיר. חבל שיצא מטושטש.

לוטן ורון

אני וג'וני בכורסא הנוחה  ^^

דניאל וטל

דניאל, צ'ורו, קסי ואני

מעיין ואני

נתי, אני מעיין, אינגה ואור

עמית, אני ואיגור

אני ועמית. אה, וגם איגור שם.

אני ואיציק

אני ואסף על הטוויסטר החייכני.

Yours Truly

The Popcorn

אז איך אני חוגגת השנה את יום העצמאות?

אתמול בערב כולם החליטו שהם נוסעים לרעננה. ואני שואלת את עצמי מה כבר יש לעשות ברעננה?

הרי גם שם יש הופעות, אולי יותר טובות מצביקה פיק. כל דבר יותר טוב מצביקה פיק.

אחרי נסיונות נואשים וכושלים לארגן יציאה לעיר, הבנתי שכבר אין לי סיכוי. והתייאשתי.

בסופו של דבר יצאתי עם סרגיי וחבריו לכיכר. התמלאתי בשלג והייתי ספוגה עד העצם.

בין היתר התעללנו בילדים קטנים שברחו כשרק ראו אותנו עם המיכל ביד, ראינו זיקוקים, רקדנו... היה נחמד.

אני חייבת לציין שהשנה הרגשתי פטריוטית מתמיד, והרבה יותר מחוברת למדינה מכל השנים הקודמות.

במיוחד ביום השואה - הראשון שבו באמת התחברתי לנושא, וביום הזיכרון, וכנראה המלחמה שהייתה בקיץ ושעליה דיברו רוב הזמן בתוכניות של אותו יום, גרמו לאיזשהו הבדל. כנראה שהפעם יכלתי באמת להבין על מה הם מדברים.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני עדיין טוענת שזאת ארץ דפוקה. אבל אולי משהו השתנה..

היום החברים של ההורים שלי שאני לא סובלת באים לחגוג את יום העצמאות.

או במילים אחרות: להתנחל ולאכול לנו את כל האוכל.

לשנה הבאה - ברוק עצמאות.

Yours Truly

The Popcorn