יניב:

תירס:

יניב:

תירס:

יניב:

תירס:

יניב:

תירס:

יניב:

תירס:

יניב:

תירס:

יניב:

תירס:

יניב:

תירס:

תירס:

יניב:

תירס:

ותגרום שרית גם ליניב לפתח דודא לאוכל. וילך יניב גם הוא לביתה של סבתו לאכול

תירס:

יניב:

אני אסכם לפני שאפרט, ל"ג בעומר היה ענק!

איכשהו אני הוכתרתי "מארגנת" למרות שהכל אורגן ביחד עם דניאל, היא התנערה מאחריות, ואני קיבלתי את הזכות לקחת קרדיט על האירוע, שמסתבר שכולם (או לפחות רובם) נהנו בו! 

איכשהו יצא גם שמ-9 אנשים הגענו לכמעט 20. כמובן שאחרי שאמרנו לכל אחד להביא לפחות שני דברים יצא שהיה המון אוכל. משום מה אמרתי להרבה אנשים להביא קבבים, ונעם כמעט ערפה את ראשי כשבאתי להגיד לעוד אחד. לא יודעת למה זה קרה, אולי חולשה לקבבים רומנים או משהו.

דנה לא שכחה לברר האם הבאתי את כל ציוד המנגל של אבא (מה לעשות, אי אפשר להתנתק מהטעם הייחודי של "על האש א-לה אבא של תירס עם השפם הג'ינג'י"), והסברתי שרק המלקחיים הגיעו, אבל זה כנראה יספיק.  

השמנמן אמנם לא הגיע, כי הוא היה עסוק, טוב... בלהשמין. אבל נפגשנו בסוף והלכנו הבייתה. כמובן שזה לא הספיק, אז ישבנו עוד קצת על המרפסת בכניסה לבית, כשאבא צופה מהחלון ועושה פרצופים של "אם לא תיכנסי בקרוב הבייתה אני אתעצבן ואפתח עלייך נחיריים".

ותבינו, שילוב של הנחיריים, השפם, והפרצוף העגול והאדום זה מראה שלא מומלץ להיתקל בו, למרות שרוב האנשים שאי פעם ביקרו אצלי, במיוחד בני זוג שלי ושל אחיותיי (כי אנחנו בנות של אבא כאלה) ראו ויוכלו להעיד שזה די מאיים.

נכנסתי למיטה ללא מקלחת, והחלפתי בגדים רק כי הם היו מלאים בחול. כן, זה ג'יפה. על הזין.

בערב, עוד פעם על האש. הקיבה שלי נהנית ועם זאת סובלת, וכולם מתים אחרי ל"ג בעומר, אבל אחותי ברוב חכמתה ארגנה על האש לכבוד יום הולדתה ביום שאחרי ל"ג בעומר.

במהלך הערב, הבאתי את הגיטרה, לבקשתה ותחנוניה של אחותי, אבל אף אחד לא שר, כמה לא צפוי. בואנה, האנשים האלה כל כך יבשים שאפילו צמחי מדבר לא יוכלו לגדול לידם (לא לצחוק על המשפט המטופש, זה חזרות לביולוגיה).

איכשהו, ברגע אחד שלא שמתי עין הגיטרה איכשהו הגיעה לאחד מהאורחים היותר שמנים של המסיבה (זה לא פרט חשוב, סתם היה לי מצחיק איך שהוא התגלגל כל הערב ברחבי הגינה).

ידוע שהגיטרה הזו היא נושא רגיש ולמעט מאוד אנשים מותר להחזיק בה, שלא לדבר בכלל על לנגן בה. אז קיבלתי קריזה קטנה, שנרגעה ברגע שהוא החזיר לי את my precious. נראה לי שהפחדתי כמה מהצמיגים שלו...

בכל אופן... לקראת סוף הערב כבר הייתי שפוכה לגמרי, והתכרבלתי לי להנאתי עם השמנמן על המזרון המתנפח, כשפתאום אחותי מחליטה שבא לה לראות סרט ושצריך את המזרון הזה בסלון. למה? בשביל שמישהו שחרפ על הספה בחוץ יוכל להמשיך לחרופ בפנים. 

כוסעומו. 

אז עלינו למעלה לחדר שלי... ונרדמתי. השמנמן סיפר לי מאוחר יותר שהוא גם שאל אותי כל מיני שאלות והתשובה שלי הייתה "אהה מה נמ אע מממ". מה אפשר להגיד, אוצר המילים שלי מתרחב כשאני חצי ישנה.

בבוקר למחרת התעוררתי וגיליתי שאני עוד לבושה אז התלבשתי בפיג'מה וחזרתי לישון. אבל לא לאורך זמן, כי יש גם ארוחה משפחתית. גם בארוחה ההיא היו כנפיים. שלושה ימים ברצף. חשבתי שני אתחרפן.

ואם זה לא מספיק, הייתי צריכה לקחת חומר בתנ"ך ולנטוש את הילדודס לטובת "הרפתקאות ירמיהו בממלכת הפשע והרשע" או משהו בסגנון. לא שילדודס צווחניים וחופרים זה שיא האושר, אבל תנ"ך זה באמת הדרעק אוף דה דרעק.

(כרגע שמתי לב שאני נשמעת בדיוק כמו הטינאייג'רים האלה שעולמם סובב סביב הבגרויות הקרבות, ואין שום צרה חוץ מזה. אבל אני באמת טינאייג'רית אז מותר לי).

גם עשיתי איחוד עם הגיטרה הישנה שלי, שכרגע שייכת לבן דודי. הוא באמת חייב להקשיב לי כשאני אומרת לו להחליף מיתרים, למה בדיוק כשהערתי לו על זה - נקרע מיתר! אני חושבת שיש לי קשר טלפתי עם הגיטרה ההיא.

באותו ערב היה האירוויזיון, ואני לא מתביישת להגיד, למרות שאולי כדאי כשרואים מה הרמה הנוכחית, שאני רואה אותו בקביעות, וגם נהנית! רון החליטה שנבוא אליה לצפות בו, הסכמתי כמובן. אחרי שראיתי בקדם איזה מוזרויות הולכות להופיע, הייתי בטוחה שיהיה צחוקים ושטויות.

כמה שירים שחייבים לציין, כי אי אפשר היה להתעלם:

• בוסניה-הרצגובינה עם מופע קירקסי, אין לי מושג על מה דיבר השיר, אבל היו זמר וזמרת שלא שמעו על קיומו של מסרק אבל שקעים חשמליים נראה שהם דווקא מחבבים. היה גם חבל כביסה שהזמרת קיפצה מתחתיו ומעליו, ועוד חבורת שמנות שסורגות משהו ברקע. השיר דווקא היה נורא נחמד, אבל לא נראה לי שמישהו הצליח להקשיב לו מבעד לכל ההופעה המוזרה שם. מצד שני, יש מצב שהוא בכלל דיבר על חבלי כביסה.
• שוודיה הביאה קוקסינל לשיר. הייתה עוד מדינה שאני לא זוכרת שעשתה את אותו הדבר. הקוקסינלים שלנו יותר שווים, חה.
• גיאורגיה שלחה זמרת עיוורת. מה נסגר עם הגימיקים? שנה שעברה הייתה לסבית, לפני שנתיים הביאו מפלצות עם אש בגיטרות, מה הלאה?
• ואם כבר מדברים על פינלנד. אני חושבת שהם לא קלטו עדיין שהקטע של מטאל באירוויזיון מיצה את עצמו. היה נחמד פעם אחת, נסבל פעם שניה, אבל כמה אפשר לשלוח שירי דיסטורשן? שלא תבינו לא נכון, זה בדיוק הסגנון שלי ואני מתה עליו, אבל מה זה לעזאזל קשור לאירוויזיון?! להקת מטאליסטים פינים קשוחים ואפלים לא יכולה להופיע באירוויזיון! מסכנים, בטח כל החברים שלהם יורדים על כמה שהם גיי.
• והמנצחים, רוסיה עם דימה בילאן שלהם, מאוד חכם להביא מישהו מפורסם בכל אירופה שכבר הופיע לפני שנתיים בקושי באירוויזיון! והלכו עוד יותר רחוק - הביאו גם משטח החלקה על הקרח! זה פשוט צועק "גימיק! גימיק! גימיק!". ולא לשכוח את החולצה הפתוחה שלו, והמראה החלקלק וה"מסוקס". איכס, איכס, ושכחתי לומר - איכס.
• מה לעזאזל קשור אזרבייג'אן!? תראו, גם אנחנו לא בדיוק אירופה... לא, בעצם, אנחנו בהחלט לא אירופה. אבל מרחמים עלינו וגם יש לנו שרידים אירופאים, אבל אזרבייג'אן? ומילא, אם היו מביאים איזה שיר נורמלי, שיצדיק את זה. חבל.
• אבל בשבילי גולת הכותרת הייתה צרפת. הם הביאו היפי עם בלון בצורת כדור הארץ (ונראה לי שהוא גם שאף קצת הליום ממנו), וזמרות ליווי עם זקן. אין צורך להוסיף.

בסופו של דבר השיר של מעודה הגיע למקום התשיעי המכובד שלדעתי גם זה לא הגיע לו. שיר מזרחי מקומו לא באירוויזיון.

וגם אם זה לא היה מזרחי - מה הסיכויים שנקבל את הדוז פואה? הרי הכל פוליטיקה, כל מדינה נותנת לשכנותיה, ולנו אין כאלה. וגם אם היו מצרפים את סוריה או לבנון, יש לי הרגשה כזאת, לא יודעת למה, שלא היינו מקבלים את הנקודות.

בקיצור, מצטערת לומר, אפילו שהאירוויזיון זה משהו שאני אוהבת, המצב הדרדר קשות. אפשר לסכם את רוב הדברים על הבמה הזו כסוג של פריק שואו מזעזע, וזה נורא עצוב. גם העובדה שנותני החסות כוללים את "כוכב נולד 6" אומר משהו...

לפחות היה לי נורא מצחיק! 

כמה תמנות מל"ג בעומר, כי היה לי נורא כיף!

"לאכול במאוזן" כשהפיתה הארורה נקרעת

סנדוויץ' שוקולד!

יום טוב, ואל תחזרו על הטעויות שלי, לסיים את הפררו רושה ביום אחד :(

ל"ג בעומר תמיד היה אחד החגים המועדפים עליי עוד מגן עטרה הידוע, למרות שמהגן ההוא אני בעיקר זוכרת שהגננת התחפשה בפורים לזונה...

אבל נחזור לענייננו.

תמיד אהבתי את ל"ג בעומר, עוד לפני שבכלל ידעתי על האסונות הנגרמים לאטמוספירה המסכנה ולאוכלוסיות העצים ואתרי הבנייה בארץ, אבל את מי זה באמת עניין אז, במיוחד כשהיו מולי ערימות בשר והשתייכתי לחבורת ילדים שמנסים בכל כוחם להשיג את התפו"א הכי שרוף כדי לצבוע את הפרצוף.

חגיגות ל"ג בעומר של הכיתות הראשונות ביסודי היו נורא כיפיות, שסחבתי את אמא (בלי אבא העצלן) לחוף הים, איפה שעשינו בקביעות את ל"ג בעומר עד כיתה ג', ונשארנו עד 12-1(!). כמובן שבאותן שנים גם חזרתי שחורה, דבר שנוגד לגמרי את הגנים האשכנזים שאמא ואבא עבדו כל כך קשה להעביר לי ולשמור עליהם בעזרת טונות של קרם הגנה שסבלתי מהם בכל טיול בתקופת הקיץ (ושלא נדבר על בגאז' שלם של ד"ר פישר שליווה אותנו לים).

בכיתה ג', הדבר היחיד שאני זוכרת מאותה מדורה הוא הצ'יזבט (ככה רושמים את זה?) שסיפרה לנו מחנכת הכיתה מתחת לאוהל ועם פנס שמאיר את הפרצוף שלה מלמטה וגורם לה להיראות כמו המפלץ מהסיפור.

עוד סיבה שאני אוהבת את החג המפוחם וממית הריאות הזה, היא העובדה שבחג הזה ניתנה לראשונה הלגיטימציה להישאר עד מאוחר, ולא סתם עד מאוחר - בל"ג בעומר כיתה ו' נשארתי בפעם הראשונה עד הבוקר(!!!!1). *שאגות קהל מריע*

כמובן שזה גרר הרבה ריבים עם אבא וביקור פתע של אחותי, הטינאייג'רית בזמנו, והחבר שלה, אבל זה היה אחד הכיפיים, כולל רגעי שיא של תקיעת במבות לכל מיני אנשים בכמעט כל חור אפשרי בגוף, ואם הבמבה לא נכנסה, אל דאגה, גם שיפודים היו לנו! גם הבאנג שמצאנו בקרבת מקום הוסיף אש למדורה (נו, בצורה מטאפורית), ולא, הפעם לא נצבענו בתפוחי אדמה.

הל"ג בעומר המיוחד הבא היה בכיתה ח' - הפעם הראשונה שהשתכרתי.

לי ולשתי חברות היה משעמם. אז יצאנו לטיול והגענו למכולת פתוחה. הנועזת מבינינו ביקשה מעוברת אורח תמימה לקנות לנו בקבוק של משקה אלכוהולי זול כלשהו, לא חשוב איזה, כי בכל מקרה התקציב שלנו היה מוגבל.

אני מודה, הייתי צוציקית מתלהבת בת 14 שחושבת שהיא בוגרת ויכולה לשתות. אבל מה זה משנה, כי זה היה אחד הלילות שבהם צחקתי והשתנתי הכי הרבה בחיי.

בכיתה י' היה ל"ג בעומר מוזר. לא תכננתי ולא הצטרפתי לאף אחד וכמעט ברגע האחרון הצטרפתי לחבריי שעשו על האש על הגג של אחד מהם. כל זה נגמר כבר ב-1 בלילה, ואחרי פעילות חינוכית של יריקת חתיכות לחם/קבבים לעוסות על מכוניות ברחוב, יצאנו לשוטט ברחובות בחיפוש אחר אנשים מוכרים.

בסופו של דבר נחתנו במדורה של הקטנה הקופצנית והתנחלנו שם עד סוף הערב. כלומר, תחילת הבוקר.

בכל זאת זה גם היה נורא נחמד, וגם הל"ג בעומר הראשון עם אנשים חדשים, כאלה שאני לא מכירה עוד מכיתה א' והמשכתי איתם עד סוף החטיבה.

השנה - עוד לא ידוע.

מפאת חוסר זמן ולחץ של בחינות לא היה זמן להתארגן עם משהו רציני. אני והקטנה התחלנו לארגן אנשים ומצרכים 4 ימים לפני ל"ג בעומר עצמו (יענו יום ראשון), שזה שיא חדש, והצלחנו לארגן משהו קטן, בעיקר חברים קרובים ובאותו מקום שבו חגגתי (גם עם הקטנה) יום הולדת, בתקווה שהפעם לא יבוא פקח לאיים עלינו בקנסות ולהעיף אותנו.

צפוי להיות מנגל, עם סיכויים קטנים אך קיימים למדורה (נשמע קצת כמו תחזית מזג אויר). וזו תהיה גם אחלה דרך להשתחרר אחרי המגן המעיק בביוטכנולוגיה!

שיהיה ל"ג בעומר שמח ומלא עשן ופרגיות עסיסיות, תשתדלו לא לשרוף את הגיטרה התורנית יחד עם הבעלים שלה, 

ואל תתפלאו אם תקנחו למחרת את האף והטישו ישחיר!

אני במחזור ושמנמן יורד עליי, אבל הוא בעצם מבואס כי זה מונע ממנו להשתובב.

שמנמן טוען שאין לי ביצים לפרסם את זה, והוא צודק! אין לי ביצים. מה אני בן?

מה, יש לי זקן ושיער באותו אורך כמו שלו?!

אבל הוא טועה. יש לי אומץ לפרסם את זה. ואז למחוק את זה תוך שניה.

זה לא משנה את העובדה שפירסמתי! חהחה חהחה.

עכשיו הוא משנה את הגירסא. איזה לא החלטי. כנראה נדבק ממני. מושפע.

הוא אומר שאין לי אומץ להשאיר את זה, ובזה הוא צודק. אין לי אומץ. הוא קורא לי פחדנית וחושב שזה מזיז לי.

הוא רוצה לעשות תנועות של תרנגול, אבל אז אני אצחק עליו, ועוד הוא מכחיש וחושב שאני לא יודעת. טיפשון קטנטון. 

אבל כבר דיברנו על זה מקודם - אני מדיום, ואני יכולה לקרוא מחשבות. אבל מצד שני אני גם מדיום, ולא וול דאן, ועכשיו שמנמן מנסה לאכול אותי אבל זה לא טעים לו.

צריך לבשל אותי קצת, אחרי הכל, לא אוכלים תירס ישר מהשדה, צריך לבשל אותו קודם.

הרי לא סתם שרים "בים בם תירס חם"!!!

עכשיו שמנמן רומז רמיזות מיניות קלות. אבל הוא לא מבין - אי אפשר עכשיו!

זהו. נשמור את זה ויהיה משעשע.

מאו לכולם, ושבוע טוב ונטול מגנים מעצבנים!

נ.ב.

(שמנמן עכשיו צוחק עליי שבטעות כתבתי מקודם "ב.נ.")

כל הכתוב פה נאמר ברוח שטות, ונובע משעמום שלי ושל שמנמן שעוד צריך לפצות אותי.

אבל אני בכל זאת אוהבת אותו!

(אוי, איכסה זה נורא דביק)

-

אגב, שמתם לב לעיצוב החדש?