למרות גל החום המעיק שהכה במדינה השבוע, מצאתי את הכוח לצאת ולנסות לנצל את החופש, מה שאני מנסה כל שנה ואף פעם לא מצליחה.

אסטרטגיה: לעשות משהו כל יום, העיקר לא לשבת בבית בחוסר מעש.

יום רביעי לא הלכנו לשפיים בסופו של דבר.

כי הם זונות. ולמה?

כל יומיים בערך הפארק סגור.

בטח חבורה של אנשי הייטק מלוקקים שהזמינו את הפארק.

יותר מידי חברות בארץ הזאת, וכולם חייבות את שפיים בשביל הימי בילוי שלהם.

סעמק.

טוב נו, גם אמא שלי השתתפה ביום כיף סגור בשפיים. קופת חולים כללית נכללת בתוך החברות המלוקקות האלה. כולם זונות.

אז לא חגגנו את יום ההולדת של דן ונאלצנו לדחות.

מלבד זה, הספקתי גם להסתובב בעיר בחיפוש נואש עם נסטיה אחר חנות ספרים פתוחה.

הייתי בים. אני שוברת השנה שיאים חדשים.

פעמיים בשבוע בים!

שנה שעברה הייתי אולי פעם אחת בכל החופש בים.

אני גאה בעצמי! (נראה לי.)  

אתמול נסעתי לת"א. יחד עם עוד שלושה הולנדים, עירקית, ובגרות בביולוגיה.

(זה נשמע כמו התחלה של בדיחת קרש לא מוצלחת).

קניתי חולצה חמדמדה. אבל חזרנו מוקדם למרות שקיוויתי לבקר בכלי זמר ולהשאיר את טביעות אצבעותיי על כל הגיטרות בחנות.

מסתבר שנחתה עליי ההשראה בזמן האחרון.

אני מתחילה ליצור כל מיני לחנים מוזרים. האמת הכל רק חירבושים משועממים אבל תנו לי להתגאות.

אולי יש בי חצי טיפת כישרון שמחכה לפרוץ!

נהה.

*לדקור נמלים עם עיפרון מחודד זה עיסוק טוב*

אני כל כך רוצה לשרוף כבר את החומר של השנה הזאת!

הכל כבר מוכן ומסודר, ואני רק מחכה להצית את הדף הראשון.

כנראה היום, אם שום דבר לא יתבטל.

לשון וערבית במיוחד. דף אחר דף.

וחוץ מזה, זה תופס לי שטח יקר שאני צריכה XD

*עוד חודש בדיוק לסאמר סקול!*

Yours Truly

The popcorn

חופש!!!!!!!!!!!!!!!!

זה מה שצעקתי ברגע שיצאתי מהבצפר אחרי הבגרות בלשון.

הבגרות עצמה הלכה בסדר, עם חירבושים פה ושם...

היו שני בוחנים זקנים שיכורים עם כרס בירה.

שאשכרה נרדמו בזמן הבחינה.

ולא דימיינתי את זה, אני ישבתי מקדימה ושניהם ישנו.

אחד כמעט נחר... XD

וסוף סוף התחיל החופש הגדול!

אפשר להפסיק לחרוש, לזרוק את כל החומר, ופשוט........

לישון.

לא ישנתי טוב כבר מיליון שנה.

אחרי הצהריים הלכנו לים.

כבר לא הייתה שמש חזקה, אז לא הייתי צריכה לדאוג משריפות.

(העור שלי ממש לבן ונשרף בקלות)

אבל לא שריפות מהשמש היו הבעיה, אלא שהטביעו אותי כל הזמן!

האף שלי סבל פגיעה אנושה מכל הפעמים שניסו, ואף הצליחו להטביע אותי.

גם התחת שלי לא יצא בשלום מכל המכות של המטקות והמגבות.

אבל.. היה ממש כיף.

שברתי את השיא של הפעמים שהייתי בים בקיץ.

עכשיו הוא עומד על: פעמיים!

(אני לא סובלת ים, בשנים קודמות הייתי הולכת לים אולי פעם אחת בלחץ.)

מיציאות היום:

דניאל: "הבולבול שלו הפליץ!"

אחרי שחזרתי הבייתה (סביבות שבע וחצי) אחותי החליטה שבא לה לחנוך את הנרגילה החדשה שלה, ושגם אני צריכה לנסות פעם אחת בחיי לעשן נרגילה.

הבעיה היא שההורים שלי לא מאשרים את זה, והם שונאים עישון וכל מה שקשור לזה.

לדברי אמא שלי, אם היא אי פעם רק תריח ריח של נרגילה.. בואו נגיד שהמצבות כבר בהכנה והבור נחפר.

אבל בכל זאת, אמא לא בבית. צריך לנצל את ההזדמנות.

וניסיתי נרגילה בפעם הראשונה. הידד!

זה לא כזה נורא.

לא הוסיף ולא גרע שום דבר.

בדיוק כשהתחלנו לקפל את הכל ולהחזיר למקום, אמא באה!

והמרפסת עדיין הייתה פתוחה וחלק מהדברים עדיין נחו להם שם, רק מחכים להתגלות.

למזלנו הצלחנו לאסוף הכל בלי שאמא תשים לב.

ממש בדקה ה-90.

לקח: פעם הבאה לא לנרגל שעה לפני שאמא אמורה להגיע הבייתה!

בערב הייתי אמורה גם לצאת לעיר.

אבל לא היה לי כוח, אז ויתרתי.

לא נורא, כי יש עוד תכנונים להמשך:

יום שני (אולי) - לשרוף את כל החומר בלשון. ובמיוחד את ענתבי!

יום שלישי - אין לי מושג, מה שיבוא לי באותו יום.

יום רביעי - שפיים! ובאותו יום יוצא גם יום ההולדת של דן, כך שזה מסתדר מצויין. :]

אחר כך - צריך עוד לתכנן.

זה הכל.

אני הולכת עכשיו לממש את החופש שלי ^^

לילה טוב :)

Yours Truly

The Popcorn

ה-20 ליוני.

היום שבו בכל שנה היינו מקבלים תעודות ואחרי הלימודים הולכים לחגוג איכשהו את היציאה לחופש שלו ייחלנו כל השנה.

אבל לא השנה...

השנה הגענו לבצפר ובזבזנו בערך שעה וחצי על משהו שיכולנו לגמור תוך 3 דקות. וחצי.

קיבלנו את הקודים לקבל את הציוני הבגרות (כשיפורסמו).

קיבלנו איזה חוזר שהיינו צריכים לחתום שקיבלנו אותו (WTF בשביל מה?)

ואת רשימת הספרים הפקאצית.

את התעודות כמובן לא קיבלנו בגלל העיצומים המזויינים של המורים.

ראבק, אני לא עבדתי כל השנה בשביל שהציונים שלי ישארו במחשב המחורבן.

ובמקום לצאת לאנשהו ולחגוג, חזרנו הבייתה ללמוד לשון.

><><><><><><

ברכות ואיחולים:

אופיר - 18.6

אור - היום

ו..אמא - היום

תאחלו מזל טוב, זונות!

לכבוד יום ההולדת של אמא יצאנו למסעדה לשם שינוי.

היה טעים, היה נעים, בלה בלה בלה.

מה שמשך את תשומת ליבי היה שלט "דרושים" באותה מסעדה.

מה שהזכיר לי את הצורך שלי בעבודה לקיץ. (לפחות לחודש יולי, אחר כך אני לא בארץ)

מסתבר שאבא לא רוצה שאני אעזור לו במרפאה.

כנראה שהיעוד שלי הוא לא ברפואת שיניים (תודה לאל).

וגם בעבודה של אמא כל העבודות של תיוק, סידור, בקיצור כל העבודה השחורה, גם הן כבר אוישו.

על ידי ילדים של העובדים במרפאה.

חוצפה! גם אני בת של עובדת. של המנהלת קיבינימט.

שיבואו אחר כך אליי שאני אדפיס מכתבים כי המזכירות הדבות בעלות השכל העשוי משומן לא יודעות להשתמש ב-word.

><><><><><><

לכבוד היום הולדת של אמא, כנראה שכל המשפחה הולכת להתנחל בערב.

וויפי. אני כל כך שמחה.

:/

אוף, דווקא הצד של המשפחה שאני לא אוהבת יבוא להתקרצץ פה.

והתירוץ של ללמוד לבגרות לא יעבוד כי אני לא מעניינת להם ת'תחת.

מצד שני, זה הדדי.

><><><><><><

אחרי הבגרות בלשון כל החומר הזה הולך להישרף.

אני לא הולכת להשאיר אפילו דף D:

אבל בינתיים אני הולכת לחזור אל גברת ענתבי היקרה.

שכל הטמטום שהיא כתבה במיקוד הזוועתי שלה יושמד בהזדמנות הראשונה.

צריך לשרוף גם את האישה עצמה לפני שהיא כותבת עוד ספר אומלל כזה (יותר נכון, מאמלל).

נעם על ענתבי: "...שלא תכתוב את הספר מתוך שינה. שתלך לישון ותתעורר ותכתוב אותו כשהיא ערנית, לא כששבעה גברים מזיינים אותה!" 

XD

Yours Truly

The Popcorn

יום חמישי, בשעה 4 וחצי אחר הצהריים הייתי אדם חופשי.

אין יותר היסטוריה במשך יותר מחודשיים.

ההרגשה הייתה כל כך טובה שאפילו לא היה לי כוח להשוות תשובות יותר מידי זמן וישר הלכתי החוצה ונסעתי הבייתה כשהדבר היחיד שאני חושבת עליו זה "מה אני הולכת לעשות היום בערב?... ולמה לעזאזל האיש הזה ישן בנהיגה?!"

באותו ערב קבעתי עם דניאל שנצא לטיילת והתחלנו לגייס כמה שיותר אנשים שירצו לבוא.

בסוף יצאנו משהו כמו 8 אנשים.. החיפושיות היו מקום ישיבה נוח מאוד XD

דניאל הייתה צולעת תודות למסמר נחמד שנתקע לה ברגל. :(

אופיר הבטיח שהוא עושה בית שחי עם מכונה.

ילדים בכיתה ז' אמרו שאנחנו קטנות... :/

אבל בכללי היה ממש כיף.

במיוחד לשכב בגן על ה"ערסל" (מה שזה לא היה) עם כדורים תקועים בגב.

מסז' (לא משז, לא מז'ז'!) בלי כסף.

עזבו את התחרויות במתקנים של הילדים ואת הכפכפים שעפו שם באויר, ואת הניסיונות לזרוק אותי לפח :(

בקיצור היה בילוי מצויין להשתחרר אחרי הבגרות =]]

ולמחרת בבוקר ישנתי עד 12, אחרי חודש כמעט שקמתי כל יום ב8!

ההרגשה הייתה אלוהית.

פעם ראשונה שקמתי לא עייפה אחרי חודש.

בערב הלכתי ל"שודדי הקריביים" עם ג'וני, נעם וגיא.

כמו שניבאתי 3 שעות קודם לכן, היו באמת הרבה ג'ונים באולם XD

היה ממש כיף אתמול!

מחר צריך להתחיל לחרוש כבר ללשון.

אבל יהיה בסדר :)

Yours Truly

The Popcorn

עריכה: 17.6 - כי אין לי כוח לעשות פוסט חדש..

שבת, היום האחרון של ההפסקה מהלימודים המבורכת שקיבלתי, נוצל גם הוא.

בבוקר ביקרתי את סבתא שלא ראיתי כבר חודש וחצי ^^

ואז הלכתי לצומת ספרים וקניתי כמה ספרים שממש רציתי.

השלמתי לעצמי את טרילוגיית אנשי הקש - עכשיו צריך רק לקרוא אותה XD

אחרי הצהריים יצאתי עם נעם ורון להליכה. והרי המסקנות:

ערסים ודתיים הם שני דברים שצריך להשמיד.

הערסים - "בואנה, אתם (לא אתן- אצל הערסים לא קיים המושג "דיבור נכון") לבנות, תפסו שיזוף!"

[כדי להבהיר את העניין - העור שלי הוא על סף השקוף, והעור של רון גם בהיר. ואני הלכתי עם מכנס קצר]

הדוסים - כידוע ברחוב שלי יש בית כנסת אחד והשני בתהליכי בניה. מסתובבים יותר מידי דתיים בקרבתי.

כשחזרתי הבייתה הספיקו המבטים שהם נעצו בי כדי לדעת מה הם חושבים.

ילד אחד אפילו הסיט את הראש והאיץ את הליכתו כדי לא ליצור, חס וחלילה, קשר עין איתי ועם רון.

שלא יביט בתועבה הזו.

היום הלכתי לבצפר לשיעור לשון, הפעם גם בזמן, כדי לקבל את המגנים.

קיבלתי 90 במגן, ומגישים אותי על 100.

אבל בכל זאת אני קצת מאוכזבת (הכינו אבנים לסקול אותי).

מציון ההגשה אני מרוצה, אבל מהציון במגן לא כל כך. (היכון.. סקול!)

אני צריכה להשקיע יותר כדי לקבל בבגרות ציון גבוה מזה.

חבל שהשאיפה הזו כנראה לא תתממש.. :/