ככה זה כן תשובה

זה הסתיים כך, כי כך זה חייב היה להסתיים. ועכשיו מגיע האפילוג.
אתה מוזמן לכעוס עלי, לשנוא אותי, לקרוא לי מניאק, להתעלם בהפגנתיות, או לחילופין, להרים גבה ולתמוה על הקרדיט שאני נותן לעצמי. בכל אחד מהמקרים, אתה תהיה יותר מצודק. שום דבר לא ישנה את העובדה שאם זה לא היה מסתיים כך, זה היה מסתיים רע יותר (ואולי רע לתפארת זה לא בהכרח רע ?). לפעמים, אצלי לפחות, התובנות שאתה מגיע אליהן ברגעי שיכרות קשה הן דווקא תמונות מראה חדות של החיים שלך. הן מבט חיצוני וממוקד על הפעולות שלך. הן שיא ופסגה של פיכחות. אז זה הסתיים כך, כי כך זה חייב היה להסתיים.

יכולתי לגרור את זה עוד קצת. יכולתי להמשיך לשחק את המשחק, להעמיד פנים שזה הולך לאנשהוא, לנסות שוב את מה שכבר ניסינו, ולא עבד. כי השורה התחתונה היא שאתה מקסים, וחמוד, וכיפי, ואינטיליגנט, ואחלה זיון, אבל. תמיד יש אבל. אבל חסר משהו מבחינתי. אני לא מתעלף, חסרים לי הפרפרים המפורסמים, הבטן שלי לא מתהפכת. לא יודע מה הסיבה. אולי אני שבוי באיזו קונספציה שגויה של אביר על סוס לבן, אולי אני תמים ומחפש משהו שלא באמת קיים, אולי אני בתסבוך אקס שייקח לי עוד זמן להתגבר עליו, או שאולי העיר הזו הפכה אותי לאטום רגשית, חסר יכולת להתחבר. אולי כל התשובות נכונות, ואולי אף אחת. לא באמת יודע. אני רק יודע שאני אפגע בך בכל דרך שנמשיך בה, ואני לא רוצה (בכל זאת, נותרה בי טיפת מצפון. נראה לי).

ושוב, יכול להיות שאני נותן לעצמי יותר מדי קרדיט, ואתה קורא את השורות האלה ומגחך לך בציניות מתחת לשפמפם. אם זה המקרה, אז דווקא הוקל לי. לדעת שלא נכנסתי לך יותר מדי אל מתחת לעור, שאתה מסוגל לנפנף אותי בלי למצמץ או לחשוב פעמיים. יותר טוב ככה. בלי כעס. אם לא, תרגיש חופשי לכעוס. אני אספוג בהבנה כל מה שתשליך כלפי.

מקווה שמתישהו נוכל לחזור להיות חברים. "סתם" חברים. מקווה שנוכל סתם לשבת לקפה. שנוכל לרקוד ביחד במסיבות, שיכורים מהתחת, בלי צורך לקחת את זה צעד אחד הלאה, בלי ליפול שוב למלכודת הדבש הזו שאנחנו מניחים לעצמנו בכל פעם מחדש. מקווה שהיום הזה יותר קרוב ממה שאני מדמיין לעצמי, כי אם זה אכן כך, זה אומר שאתה לא כועס (או כועס פחות ממה שאני חושב).

היה לי כיף איתך.

מקווה שתבין,
סתמישו (קופיקו)