אז כך..
כך נפרדה דרכנו.
מחר היה אמור להיות התאריך שיציין את העובדה שאנחנו יחד כבר 6 חודשים.זאת אומרת חצי שנה.
חצי שנה שנתתי מעצמי כל עוד יכולתי וגם אם לא עד הקצה לפחות השתדלתי.
וגם אם זה לא תמיד נראה ככה מהצד עצוב לי ורע לי. ובכל אפשרות שכולם מסיטים מבט לאחור נוזלת לה דמעה על הלחי.
והוא היה הראשון שלי,כמעט בכל,ובדבר אחד אני יודעת.היחיד שאהבתי באמת,שאהבתי יותר מכל השאר שהיו.והיו הרבה.
ונתתי לו את כולי אני הנשמה שלי,את האפשרות לאהוב אותי ואת האפשרות שאני אחזיר לו אהבה,ואת הגוף שלי והתמימות שלי. ואולי ככה זה היה צריך להגמר.ועוד כמה שעות היינו אמורים להיות יחד כבר תקופה,לא יום,שבוע או חודש,חצי שנה.תקופה כזו לא באה ברגל.ורע לי.והבכי ליד החברות אמנם עוזר אבל לא מספיק לצרוח אולי זה הפתרון.
לברוח.להשתנות.להתפרק.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
