default

אני חושבת שזו הפעם הרביעית שאני יושבת ככה מול מסך העריכה מאז הפוסט האחרון, כותבת מילה, מוסיפה פסיק ומוחקת. לעומת זרם התודעה שלי שממשיך לרוץ, אני מאטה. אני אצה אחרי המחשבות אבל לא מספיקה ללכוד אותן. וגם אם כן, אני לא מחזיקה אותן חזק מספיק והן חומקות לפני שאני מספיקה לתעד אותן. למה אני מאטה?

-

ולמה אני שופטת את עצמי בכזו חומרה? (לדוגמא כרגע עיקמתי אף למראה כל הפעמים שהצלחתי להשחיל את המילה 'אני' לשתי השורות וחצי שכתבתי עד כה. אבל אל תתנו לי להפריע לעצמי לכתוב עליי. חה.)

אני חושבת שאחד החסרונות בנטייה שלי לנתק את עצמי מהסביבה הוא ההתחברות המתבקשת לעצמי (אם לא איתכם אז איתי. אני לא יכולה סתם לרחף בחלל, הלא כן?) . כשם שכל הדרכים מובילות לרומא, כך כל המסקנות מאירות באורות נאון בוהקים וקרים את העובדה שאני רעה לעצמי ואין לי מנוס מכך. רק בפניי עצמי אני לא מפחדת לחשוף את השדים שמקננים בי ולוחשים, כשאף אחד לא מקשיב. 

ואני בטוחה שאני לא היחידה שנותנת בית חם לתופעת ההלקאה העצמית. לא סתם היא מכונה תופעה.

-

ועוד דבר, למה הכתיבה שלי מתמקדת רק בתחום המיסטי? (או ליתר דיוק לא מתמקדת בשום דבר). אני מתעקשת לא לכתוב על דברים ראליים\אקטואליים כי קל לטעות. אני מעדיפה לשמור לעצמי טווח בטוח לתהייה וטעייה

-

אני תוהה, איך יתכן שדברים שנראים לא הגיוניים עכשיו, ייראו לי תמוהים בעוד 10 דקות?

-

לעזאזל, הפסקתי לחלום. או לזכור את מה שלחמתי בכל אופן

-

כן, חשבתי לעצמי שאם אני לא יכולה לתפוס רעיון מזרם התודעה ולפתח אותו, אני פשוט אקיא על הדף הגיגים רגעיים בזמן כתיבת הפוסט. כבר הזכרתי שדי קשה לי למקד את עצמי?

-

אך, אם לסבתא היו גלגלים...

-

הדרך לראות באמת היא לעצום עיניים.

-

וידוי אחרון:

אני מרגישה רע עם עצמי שאני מזיינת ככה את השכל בלי להגיד מילה על המלחמה בדרום (אמנם פחות דרומי מהדרום המוכר לי, אבל אומרים דרום אז מי אני שאתווכח). אממ טוב, ערביי עזה היקרים ותומכיהם, למה אתם צועקים עלינו שאנחנו הורגים לכם ילדים? תאשימו את פעילי החמאס שמנצלים את בתי הספר שלכם כמקום אסטרטגי להפציץ ממנו. ואנחנו עוד טורחים לעבור בית בית ולפנות אזרחים חפים מפשע (עד כמה שאפשר בכל אופן). ואני בטוחה שבעיניי התקשורת העולמית אנחנו מצטיירים כמכשפה עם אף גדול שזורקת לקדרה פלסטינאים תמימים.

ואני יודעת שהפיסקה הזאת די סותרת את הנאמר בפיסקה השלישית

-

זהו, לילה טוב