למרות החשש לחזור לפה ולגלות שמונה התגובות שלי עדיין עומד על 1, החלטתי לעשות פו על שכבת האבק שהצטברה על גבי הבלוג. שום סיבה מיוחדת, או שום דבר עמוק בכל אופן. יש לי מחשב חדש ואני חונכת אותו מכל בחינה שעולה בדעתי, ועכשיו עלה לי לכתוב פוסט. אני חייבת לומר שאני מרגישה די מוזר לחזור לדף העריכה הלבן הזה אחרי שלא ביקרתי בישראבלוג זמן מה. מזכיר לי את הימים בהם הייתי שורפת שעות על בלוגים זרים ומוכרים, בוהה במסך בתקווה למצוא משהו שירתק אותי למשך מספר שניות.
אז כן, ההורים פינקו אותי במחשב חדש לכבוד סיום השנה ה-18 שלי במקום המוזר הזה (אני לא מאמינה שפיספסתי את הבלון ליד הכינוי שלי). מסתבר שאלוהים לא הקשיב למשאלה שלי בגיל 16 להשאר צעירה לנצח ובכל זאת גרר אותי לשלב הזה של בגרות חוקית. לפחות רופוס עדיין איתי (למי שלא יודע מי זה, קודם התמלא בושה ועכשיו לך לפוסט הזה) והוא לא השתנה כלל. טוב אולי מלבד הריח שתפס כיוון של זעה ונוזלים אחרים, עשן, אבק וסתם זוהמה. וחור שבאופן ביזארי הופיע לו מתחת לזנב. אבל בניגוד לרופוס, דברים -ואנשים רבים השתנו ואולי אף התעוותו. אני אשתף אתכם בדבר אחד פעוט שברגעים אלה נוכחתי לדעת השהשתנה, אני לא מתקטננת על ניסוח גבוהה ומתקרב לשלמות ככל האפשר כמנהגי, מה שמשאיר אותי בדף העריכה הזה שעה בשביל פוסט של 5 שורות.
גם עברתי דירה לבניין במרחק הליכה של דקה מהדירה הקודמת שלי. אומנם די מיותר אבל זה הרחיק אותנו מעט מהעובדים הזרים והבנייה הבלתי פוסקת שלהם והוסיף לנו חדר. וגם הריגוש של משהו חדש היה נחמד.
ואם כבר ככה פתחתי תנושא של שינויים, נהייתי בנאדם פחות זין אני חושבת.
אה והנה תמונה למען מסורת האחו בפוסטים של ימי ההולדת שלי
אמנם אין אחו, אבל יש פרה (פרת יטבתה). ואפילו יש לי כתר יומולדת שעידן העניקה לי.
עכשיו אני אלך להודיע למתן שכתבתי פוסט כדי שהפוסט הזה יוכל להתכבד בתגובה האחת שלו וכולנו נמשיך הלאה בחיינו