ביום בו יעלה על גדותיו נהר דם התמים
ביום בו יתהלכו חסרי טוב אנוש על הארץ
ביום בו לא יהיה מקום לטוב בעולם הזה
הוא יקום.
וייקח שאיפתו הראשונה מעשן ואבק השריפה
ומרמץ ארורים יעלה.
ותשמע צווחת מושל השאול
ויחל הוא במעשה כלות הארץ.
ויצמיחו גפיו שלוחות-
רגליו לאדמה הבוערת וידיו יושטו אל על
ויינתנו לו חיים כי הארץ בוכה היא.
וישאב מן הארץ הזאת את
היגון,
התוגה,
הצער,
הייסורים,
העגמה,
העצב,
הכאב, הן הרוחני והן הגופני
עד לטיפה האחרונה.
ויעשה הוא מעשה כישוף מקולל
ויעלו מאצבעותיו הגרומות שובלי עשן
ויכסו את המרומים.
ותהיה סערה, מעשה אוב ארור
ויפלו חסרות רוח כל עופות השמיים
ותוסיף הארץ לזעוק.
והנה החלו לשקוט השחקים
כי הסוף קרב.
מים שחורים מכים את הארץ,
יכסוה עד כלות.
ריקה מחיים האדמה.
ובעולם הבא תתחרטו אתה וכל בני מינך כי את חלקכם תרמתם.