דפדפתי בתמונות ומצאתי את זאת שעשיתי בפוטושופ לפני זמן מה וחשבתי "זה מתאים לצבעים של הבלוג." אז...למה לא.
כל כך עייפה. חמשת הימים האחרונים היו גדושים בהרבה אירועים שסחטו אותי עד כלות.
-מסיבת פורים ברחובות שהייתה הדובדבן הרקוב שבקצפת החמוצה והמצחינה שהייתה הנסיעה
עם כל החברייה המשכילה של נטע.
-הביקור בת"א.
וכל מה שבין לבין.
זו אמורה הייתה להיות סגירת מעגל שתשאיר את המחשבות המטרידות מאחור ותענה על שאלותיי.
הצעד האחרון בדרך המזויינת שמשתעשעת עם החיים שלי וצוחקת לי בפרצוף בזמן שאני מתייפחת.
סגירה ונעילה סופית.
אך לא כך התגלגלו הדברים.
לא יודעת אם אני טועה, לא יודעת אם אני צודקת.
ואני גם לא צריכה.
זה לא שאלון במתמטיקה.
בינתיים טוב לי. נכון לעכשיו, אני שלך ואתה שלי וזה כל מה שאני צריכה לדעת.
אני צריכה לדעת לסמוך על האינטואיציה שלי.
. . .
*אנחה*
כוסעמק.
צלמתי די הרבה תמונות ורובן נופים שכנראה מעניינים רק אותי ואת הפטיש שלי
לכבשים, עצים ודשא אז אני אשים פה רק את האלה שנראו לי הכי מעניינות:
יה. מי צריך מצלמה כשיש לך פלאפון עם מצלמה מובנית של מגה פיקסל אחד. טירופי.
OK, הפאן נגמר. חזרה ללימודים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
