הבוקר סבתא שלי נפטרה.

האישה בת ה94 שסבלה מבעיות לב המון שנים ובכל זאת היה מוחה צלול, עיניה ראו, אוזניה שמעו ורגליה עמדו (כמעט) יציבות. האישה שאתמול הכינה לנו קציצות, בשביל הקוסקוס שהכינה לנו שלשום. הייתי בטוחה שהיא תחיה לנצח, עודה מספרת סיפורים בערבית טוניסאית, מכינה קוסקוס ואהובה אפילו על הנינים הכי קטנים, ואולי אפילו חימשים בעוד מספר שנים.

נסענו לשבעה בבית שלה. הלוויה הייתה ב4 אחה"צ. היו לא מעט אנשים, משפחה קרובה או רחוקה וחברים.

לקח לי רגע להבין, כשהתאספנו על מעין במה, שבמרכז מוצבת אלונקה ועליה... סבתא, עטופה בתכריכים ומכוסה בטלית. היא הייתה כ"כ קטנה שם מתחת לבדים, אפילו יותר משהייתה כשעמדה, רזה, נמוכה וכפופה. הזדעזעתי מהמראה והמחשבה שהיא נמצאת שם על האלונקה ללא רוח חיים והיה לי קשה להסתכל. איזה רב דיבר ושתי הבנות שלה ואחיינית שלה ספדו בצורה ממש מרגשת.

אח"כ הרימו והובילו אותה לחלקת הקבר שנשמרה לה מזה לפחות 20 שנה, לצד בעלה. כמה תפילות ומילות הלל מגוחכות לאיזה אל, והיא נקברה. לוחות אבן, עפר, ושלט קטן.

אבל יש שם בן אדם בפנים! איך אפשר פשוט לקחת בן אדם ולשים אותו בתוך האדמה, מתחת לאבנים ועפר?

אני לא מסוגלת להתמודד עם הקונספט שמישהו פשוט... נעלם. הוא שם אבל הוא לא, זה רק גוף. אבל מה אנחנו חוץ מגוף בכל אופן.

הלב מפסיק לפעום, המוח כבה, ו...זהו? היה אדם, ואיננו עוד. נעלם. אני לא מצליחה להבין.

זו הפעם הראשונה שמישהו קרוב אליי מת. שומעים על מוות כל שבוע וזמן רב נאבקתי עם ההיעלמות חסרת הפשר הזאת, אבל אף פעם לא בצורה כ"כ מציאותית.

אנחנו חושבים שהיא מתה בשלווה. היא הרגישה רע ולא ישנה לפני כן בלילה, אבל כנראה שהיא ישנה כשזה קרה, במיטה שלה, בבית שלה.

זהו, באמת? היא באמת כבר לא פה?

09.09.09 (הרי אם תפחה הולכת, היא עושה את זה בגדול).

תפחה סרוסי

מחר הפרק האחרון בהחלט של מכושפות!

מחר זה נגמר לנצח נצחים, ולא יהיו יותר פרקים חדשים!!!

עונה שמינית ואחרונה, נ ג מ ר ת!!!

לאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!

='( ='( ='( ='( ='( ='( ='(

*פורצת בבכי תמרורים*

אני לא מאמינה!!!

לא רוצהההההההה ;~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;

סבתאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!

~מתה~

סבתות!

המפגשולדת כנראה יהיה בפארק הירקון, זה אמור להיות מקום ממש נחמד. 4.7, כמו שאמרנו. צריך לאשר באופן סופי את המקום (נו, שכולם רוצים ויכולים להגיע וכאלה P:), לקבוע שעה ולארגן אוכל.

אני חושבת שאמרתי למורע, ואמרתי למישהי נוספת רק שאני לא זוכרת מי, ויונתן הציע את המקום.

יעלע, שיר, הדס והדר - תגידו אם המקום בסדר מבחינתכן.

גראולים בגרמנית זה אחד הדברים היותר מטרידים. :|

היום חשבתי שמזמן לא ראיתי את עילי, ואז נזכרתי בפעם האחרונה שהוא ויעלי היו כאן.

נזכרתי בדברים המצחיקים שהיא אמרה, שכשכתבתי על זה זכרתי רק אחד מהם.

זה היה לא הרבה אחרי שבועות. יעלי התחילה לשיר את השיר "סלינו על כתפינו", וכך זה הלך:

"סלינו על כתפינו, ראשינו על פורים..."

כן, בהחלט. P:

היום ההורים שלי נתנו לי את הלא הסופי בעניין הפירסינג. אני כ"כ שונאת את זה. אני יודעת שאני סתם מפונקת-בכיינית ואני לא הראשונה ולא האחרונה שההורים שלה לא מרשים לה לעשות פירסינג, אבל דאמט אני כ"כ רוצה את זה!

אין לי סבלנות לחכות שנתיים שלמות, זה כ"כ הרבה זמן! ברור לי שהחשק לא יעבור, ובגיל 16 אני כן אלך ואעשה מה שארצה, ואסבול את הכעס והצעקות ואולי העונשים של ההורים שלי, אבל אני אעשה את זה.

אבל זה עוד כ"כ הרבה זמן. =\

אחרי שאח שלי סוף סוף חזר (לא היה לו מפתח ועליי הוטל התפקיד לפתוח לו את הדלת ><), אני יכולה ללכת להתקלח.

אני באמת אלך הפעם, גם ככה אין לי מה לעשות. ><

בלע, איזה פוסט טיפשי וחסר משמעות.

נו טוב, נקווה שלפחות הסבתות יראו אותו ויקבלו את המסר.

לילה טייב.