מוקדם, לדעתי, מכדי לנסות לתאר את החוויה ואפילו את היומיום. תיאור כללי של מה שהיה עד עכשיו - זה כן. P:

כאמור, התחלנו בסמינר של שלושה ימים עם כל המדריכים של השנה. היה ממש מעניין רוב הזמן וקיבלנו דברים חשובים ושימושיים לעבודה.

אח"כ חמישה ימי היערכות בביתנוער, רק הצוות. גם שם קיבלנו כלים ודברים חשובים והתקרבנו לעבודה עצמה. התחלנו באמת לעבוד לקראת תחילת השנה בימים האחרונים - הכנו את הביתנוער מבחינה פיזית, הכנו פעילויות וכו'.

היו בינתיים רק חמישה ימים עם הילדים, אבל הם הרגישו כמו שבועיים פחות או יותר... די קשה בינתיים מבחינה משמעתית - תחילת שנה, מדריכים חדשים, הם הרגע חזרו מחופש וכל התירוצים האלה.

העבודה קשה ולוחצת. יש הרבה משימות ומעט זמן לעשות אותן. אני מקווה שתוך זמן קצר נצליח להיכנס לקצב הזה ויהיה קצת יותר קל, בינתיים עוד לא ממש הולך לי מבחינת זמנים וארגון וכו'.

דברים מעניינים שהיו עד עכשיו, הממ... טיול בנמל יפו בשעת שקיעה (), פיקניק בים בלילה, יציאה תל אביבית בסופה"ש. אחרי שבוע וחצי הצטרף אלינו חבר צוות נוסף, כך שעכשיו אנחנו שבעה ולא שש (הוא בן יחיד, מסכן). זו קצת מעמסה על המקלחת היחידה שיש לנו בקומונה, אבל אנחנו מסתדרים.

החדרים קצת מצחיקים, אבל הם בסדר. אני ישנה בחדר הכי מרווח עם עוד שתי בנות, ויש עוד שני חדרים שבכל אחד ישנים שני אנשים. כבר הספקתי לתלות בחדר שני קישוטים שחברות הכינו לי, ולהביא מהבית שידת מגרות קטנה ששיפרה את רמת החיים שלי.

באופן כללי הקומונה מגניבה. יש ספות נוחות בסלון, מזגן, המטבח מלא אוכל... מה עוד צריך בחיים?  אנחנו גם נמצאים בקומה השביעית של בניין, כך שאין חרקים מעופפים. D:

מחר בבוקר שבוע חדש.

שתהיה שנה טובה.

אני לא רוצה שיהיה עוד חור בארכיון, אז חשבתי להציק לכם קצת. :)

לא ממש קורים דברים מעניינים לאחרונה... הכל די כרגיל.

ביה"ס כרגיל, מעפן, מתסכל ומייאש. סיימתי לשון לפני כמעט שבועיים, שזה מגניב.

אני עדיין לומדת נהיגה... כן, טראגי. עוד לא עשיתי אפילו טסט פנימי, והרשיון לגמרי לא נראה באופק. אני נוהגת חרא, כך שזה לא מפתיע. למעשה, אני כנראה לא הייתי נותנת רשיון לעצמי.

חוץ מכל זה, בתקופה האחרונה אני מתמיינת לשנת שירות בכל מיני מקומות. התחלתי לפני כמעט חודשיים בחברה להגנת הטבע, שלא קיבלו אותי. המשכתי בשתי פנימיות שונות, שאחת לא קיבלה אותי ולאחרת אני עוד צריכה לחזור בשביל תשובה אחרי שפספסתי את הטלפון שלהם די מזמן (יהיה ממש מביך להתקשר אחרי כ"כ הרבה זמן רק כדי שיגידו לי לא). המיון האחרון בינתיים היה לרשת בתי הנוער "קדימה", מהם עוד לא קיבלתי תשובה סופית כך שאני כרגע בשלב השני. עד סוף השבוע הקרוב הם חייבים להיסגר על כל הש"שים שלהם אז התשובה תגיע בימים הקרובים, מן הסתם. יש עוד מקום אחד שאני רוצה להתמיין אליו, המיונים שלו מאוחרים מכל השאר. המיון הראשוני הוא כנראה ביום חמישי הקרוב (צריך להתקשר לברר).

כפי שניתן לראות, אני לא ממש פופולרית בקרב חוגים שונים.  זה נכון גם לגבי הצבא שפשוט דוחה אותי מהכל, ולפעמים אפילו טורח להזכיר לי שנדחיתי, כמה חודשים לאחר הדחייה המקורית. באמת נורא מעודד.  מנילה הגיעה ונשלחה - נוראית כמו אצל כולן. הלאה. P:

אירוע אחד חשוב ומשמעותי בחיי הוא קבלת אייפוד טאץ'.

כן, כן.

(אני מהאנשים שעוד מתלהבים מזה כמו איזו טכנולוגיה עתידנית-חללית ("אמג אני מזיזה את האייפוד והוא יודע שהוא זז!!!!!11", "אני נוגעת וזה פשוט נלחץץץץץ!!!!!!"), כשלשאר העולם כבר יש אייפונים ובקרוב אייפאדים ומה לא.)

קיבלתי אותו ביום שלישי וכבר הספקתי להוריד בערך 30 משחקים ולמלא אותו בקצת יותר מ2100 שירים וב27 פרקים של סדרות ועוד בדרך - כשאצליח להמיר אותם.

כיף.

מה, לישון?

"והנה זוג ברבורים בנהר

לבנים ויפים, אוהבים וזקופים

מיד חץ שלח באחד"

מתוך השיר "אגדה יפנית", המילים של אהוד מנור

(דמיינו שיש שם שני ברבורים. :X)

כמה נפשות אתם בבית?
5.

כמה שנים את גרה בבית הזה?
מאז גיל חודש-חודשיים, אז בערך 17 שנים.

וכמה דירות עברת לפניו?
כשנולדתי גרנו בדירה בגילֹה ואז עברנו לפה. זהו.

האם יש מקום בבית שאת אוהבת במיוחד?
החדר שלי! D:

מה את לא אוהבת בבית שלך?
בעיקר דברים שהם תוצאות לא מוצלחות של השיפוץ. זה שהחדר שלי הוא הכי חשוך בבית, למשל.

מה לדעתך חשוב שיהיה בכל בית?
דלת! תחשבו איזה סיבוך זה להיכנס ולצאת מהחלון בכל פעם... אם כבר הזכרתי אותם, גם חלונות זה חשוב. וגם מיטות.

תארי את בית חלומותייך- כיצד הוא ייראה?
הוא חייב להיות מרווח, גם אם לא גדול במיוחד. צפיפות מלחיצה אותי. הוא גם חייב להיות סגול מבפנים, ועם הרבה קישוטים - תמונות ושטויות כמו פסלונים, וגם שטיחים צבעוניים ונעימים. הממ יהיו בו הרבה צמחים, בעיקר קקטוסים. אבל תהיה לי חוות קקטוסים בנוסף אז זו לא בעיה. גינה תהיה נחמדה, עם מלא עצים וצמחים וירקות, אבל לא חובה.

מה מסמל בשבילך המושג בית?
המקום היחיד שנוח לי בו?

מה עדיף, דירה או בית פרטי? מדוע?
בית פרטי, כמובן. בית פרטי לרוב יותר גדול מדירה, וכשמו כן הוא - הוא פרטי. אין שכנים מעל הראש, צמודים מהצדדים ומתחת לרצפה. יש אופציה לגינה וכמה קומות בבית, לא צריך לעלות ולרדת במדרגות או מעלית כדי להיכנס ולצאת מהבית. זה יותר נוח.

בעצם לא כתבתי על החופש, לא?

החופש עבר מהר, אבל מצד שני זה מרגיש כאילו יולי היה לפני נצח. היה לי כיף, גם אם סתם התבטלתי ושיעמם לי. וזה אכן מה שקרה רוב הזמן.

בין התבטלות להשתעממות, היו כמה מפגשים - זוהרלדת-מורעלדת, קטנ, ווית'ין ושציצ, מפגשינה אחרי ההופעה של הדר (וכמובן ההופעה עצמה).

הייתי בפראג, כפי שאפשר לראות בפוסט האחרון.

כמו שאמרתי לפני שני פוסטים, הייתי בשני מיונים למסלול שפות זרות במודיעין (ונזרקתי באכזריות. עושה לי פלאשבקים לאינטר8ינג).

עשיתי משמרת במאפיית ברמן, כחובה של כל מי שיוצא למסע לפולין אצלנו (קטע עם מלגות שהמאפייה מממנת). היה מלוכלך.

סיימתי את הבגרויות, וקיבלתי ציונים. רובם מעולים, תודה.  במיוחד ה99 בביולוגיה. יה בייבי!  ה83 בהיסטוריה פחות משמח. כלומר, לא משמח בכלל.

התחלתי ללמוד נהיגה, למרות שאני הרי בכלל לא רוצה לנהוג. הכל בגלל הרפורמה, אחרת הייתי עושה אחרי הצבא, כשבאמת הייתי צריכה את זה. עשיתי בינתיים רק שני שיעורים ועברתי תאוריה אתמול.

היו כמה פעילויות הכנה לפולין (ויש עוד לא מעט עד המסע וקצת אחריו).

זהו? נגיד.

מצחיק, זה החופש הגדול האחרון, אם לא מחשיבים את חופשות הקיץ של האוניברסיטה. בכל אופן, זה לא אותו הדבר.

3.9.09, היום הראשון ללימודים בשנתי האחרונה בתיכון. ב1.9 היה מעין יום שמיניסטים בלגניסטי שהסתיים לקראת 8 בבוקר כשגורשנו מביה"ס () ואתמול היה יום רביעי, בו הרי לא לומדים. אז היום היה היום הראשון.

את האמת... הלכתי, ראיתי, התרשמתי... לא בשבילי. נראה לי שהספיק לי ולא צריך לחזור.  (I wish )

המערכת... בסדר. יש לי הכי מעט שעות מאז היסודי, אבל כן יש ימים ארוכים וכרגע יש יומיים בהם אני מתחילה בשעה שניה, אבל יתכן שזה יעלם וגם בהם אתחיל במינוס 7:45 לפנות בוקר.

יש לי שתי מורות חדשות, לתנ"ך ולמתמוות. שני השיעורים היו היום ואני שמחה בינתיים עם שתיהן. הבעיה עם מתמוות היא שאני לא חושבת שקיים עוד מורה מתמוות בעולם כולו שיכול לחבב אותי ולעגל לי ציונים כלפי מעלה כל הזמן, כמו המורה הקודם. אני אומרת את זה כיוון שבמשך כל השנה, בידיעתו הברורה של המורה, לא עבדתי בכיתה אלא דיברתי עם הילה, אף פעם לא הכנתי שיעורים (השנה אפילו לא קניתי ספר מידיעה שלא אשתמש בו) והגשתי אולי עבודה אחת לא גמורה מתוך כמה, ואפילו בזה אני לא בטוחה. אחחח, ולדוש. נו, נקווה לטוב.

בתיכון שלי בנו במשך השנה האחרונה שכזה אגף חדש עם כיתות נוספות כדי לשמש לשכבה במקום כיתות ישנות ולא נוחות. אנחנו נתקענו בו. כן כן, נתקענו. הוא אולי חדש אבל הוא מזעזע מכל הבחינות שאתם יכולים לחשוב עליהן, ועוד כמה שלא. המראה, הצורה והמבנה, הכיתות, השרותים, המיקום ומה לא. וגם, יש שרותי נכים רק בשרותים בקומה העליונה. Practical. מה שכן, יש ברזים למילוי בקבוקים בקולרים. זה כנראה הדבר הכי נהדר ומרגש לגבי האגף הידוע לשמצה.

בעוד שבעה חודשים בערך אני מסיימת ללמוד, מלבד תגבורים ובגרויות וכל השטויות האלה. מסיימת, לחלוטין. ואז... מי לעזאזל יודע.

אני ממש לא אוהבת להיות בביה"ס, אבל אוהב עוד פחות להיות בצבא, או עצמאית בדירה ועבודה משלי. אני לא יודעת אם אפילו אהיה מסוגלת לעשות את זה. אולי פתאום האגף המזעזע ואפילו שיעורי מתמוות יראו כמו חלום רחוק, ורדרד ונוצץ שארצה לחזור אליו. מה לי ולעצמאות או בגרות? ולנהיגה, ולמיונים לצבא, ולגיל 17 ואולי, מתישהו, 18.

מצד שני, בהווה, כשאני חושבת על שבעת החודשים הבאים, אני רוצה להתחפר במיטה עם שמיכת הפוך והבובות הפרוותיות ולא לצאת משם שבוע, שלושה חודשים, שנה או אף פעם. לקום מוקדם בבוקר, לסבול ממחסור מתמשך ותמידי בשינה, ללמוד, לעשות עבודות, להכין ביודע(!!!), לעשות מבחנים... לא מתאים בכלל. עושה לי רע לחשוב על זה.

ובהווה היותר עכשוי, מחברת ספרות מחכה למאפייני שירת ימי הביניים אותם אני אמורה לכתוב למחר.

אחת, שתיים, ו...

(התחשק לי פתאום)

הציטוט הראשון של השנה:

המורה לתנ"ך: ביהדות לא שואלים האם אתה מאמין באלוהים או לא. שואלים האם אתה...

ילד: לימון.