וכל מי שברבות השנים ביקר בחצרי - מכיר אותה היטב.

הוא "אוסף" מכוניות. אבל לא אוסף מהסוג הטוב, זה אוסף מהסוג של "הייתה לי מכונית הרבה זמן, היא התקלקלה ועכשיו העירייה מאיימת עלי בגלל שהיא חונה מעל ל3 שנים מחוץ לחצר - אז  הבה נכניס אותה לחצר להירקב במקום הדבר ההגיוני ולמכור את החלקים שלה".

כשמצב כזה קורה - and believe it or not קרה היום בפעם השלישית (שאני מודעת אליה, לפחות) - אני יודעת שהגיע הזמן להיפרד מהאוטו ל10 השנים הקרובות עד אשר אבא יזמין את אוטו הזבל עם הצבט הענקי הזה שיפנה אותה מהחצר למזבלה אחרת.

עד לא מזמן הייתה זו הסימקה, ששכבה לה בחצר עוד מתקופה שאני לא זוכרת את עצמי בה. אבא אחסן בה שטויות וקופסאות. הכלבים אהבו לשבת על גגה  והאמת שגם אני. עד שיום אחד לפני בערך 3 שנים היא נעלמה.

לאחר מכן זה הגיע לסובארו פשע - שנכנסה לחצר לאחר שאבא קנה לעצמו טנדר ובינתיים המחליפה הרשמית של הסימקה. הכלבים יושבים עליה, אני קצת פחות כי טיפה התבגרתי.

והיום הגיע לו שלב חדש - השברולט. אהבתי את המכונית הזו. זו שיותר שבתה מאשר נסעה במשך כל שהותה פה.

אתמול נדבק לו סטיקר אזהרה צהוב ומפחיד על המכונית - השלב של "לפנות או שיפנו לכם".

כן, חרא מכונית. לא עובדת, דורשת תיקונים רבים שלא באמת משתלמים  - אבל הכנסתה לחצר היום מהווה  אישור רשמי לכך שלא נראה אותה אי פעם על הכביש שוב, חוץ מאשר על גרר מיוחד בעוד משהו כמו 10 שנים.

אמא אומרת שזו מחלה. אני לגמרי מאמינה לה.

לזכרן.