אז נותרו להם שלושה ימי אזרחות בודדים, והמצב לא כל כך רע.

חידשתי קשרים עם החברים ולכן הדיכאונות הקטנים נעלמו, ויש המון עיסוקים (והמון בזבוזים, בעיקר על אוכל - שזה החלק הפחות טוב).

הספקתי לחרוש עם אמא את רחבי הארץ עם האוטו החדש והנפלא. פתאום הכל זמין מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה, וזו הרגשה מעולה. לא להיות תלויה כל כך בבנאדם שרק רוצה שהכל יהיה בדרך שלו.

התחלנו קצת להבין דרכים, לקרוא מפות, ומי יודע - אולי יום אחד עוד אדע להגיע למקומות מחוץ לפ"ת!

דברים שרציתי ובאמת קרו: שוק ראשהעין, דיזינדוף סנטר, איקאה (עכשיו אני יודעת למה כולם תמיד אנטי), הופעת סטנדאפ (ועוד בחינם!), מחווה לביטלס, דיסק של אביגייל רוז! (שומעת אותו עכשיו, והוא נהדר).

כל זמן ההמתנה לגיוס עבר לי בראש שאני מתגייסת חודש לפני גיל 20. וכעת שהגיוס מגיע, הבנתי - אני עוד חודש בת פאקינג 20 :|

אז כואבת הכתף, עייפה עוד מאתמול ומנסה לסחוט מאבא עוד קצת כסף על כל הבזבזוזים שעשיתי לאחרונה (כמה אפשר לקנות בחודש אחד?!)

כותבת לאחרונה כסתם עוד אזרחית,

שיר.