אוףף איזה מזג האוויר מחורבן!

לפחות שיהיו קצת עננים, אבל לא!! עבודה גדולה מידיי בשביל כמה עננים מחורבנים לכסות את השמש המעצבנת! אני נורא מקווה שכשאחזור לבה"ס יהיה גשם, אחרת זה לא יהיה כיף

מה כיף ביום קיץ רגיל? מה כולכך מיוחד ביום קיץ רגיל ומשעמם? כלום! אבל לעומת זאת, 

כשיש גשם וריח טוב בכול מקום, מתלבשים חם וכיף לשבת עם כולם, אז זה כבר משהו אחר!

אז זה כבר יותר מעניין להגיע, אז כבר יש בשביל מה להגיע!

(C)

אני ציירתי את הציור הזה!!! ואני נשבעת לכם שאם מישהו גונב את הציורים שלי אני אוכלת אותו עם תוספת!

אז עכשיו הכול רגיל כזה, חוץ מזה שאני צריכה למלות את המטלות שיש לי

 (אם אתם לא יודעים איזה, בצד הבלוג יש רשימה קטנה)

אני כבר הלכתי עם אמא שלי להרצאה, אז אפשר למחוק אחת, אבל אז יש עוד 11  אבל אני חושבת שאלו מטלות דיי כיפיות (חוץ מסידור החדר והארון!)

אחת מהמטלות היא לחורר את האוזניים. ואני טיפה פוחדת לעשות חורים  

אף פעם לא היו לי, אבל אשמח לעשות! ואני חושבת שזה מאוד יחמיא לי, אני גם לא מכירה אדם שיש לו עגילים וזה לא מחמיא לו, אולי חוץ מאנשים עם אוזניים גדולות. אבל לי יש אוזניים בסדר גמור :>

אז תחזיקו לי אצבעות, כי מחר או מחרתיים אני מחררת את האוזניים...(יצא לי חרוז!)

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

ביום שלישי אבא שלי הבטיח לקחת אותי לארוחת צהריים...

תבינו, אצלינו במשפחה זה מין הרגל כזה.

כשלא מצליחים לדבר בנחת, כשלא מצליחים להחליט על משהו, כשלא מבינים את השני (ומתחילים לזרוק עליו דברים) אז קובעים המבוגרים "ארוחת צהריים" זה מין הרגל כזה של ההורים, יותר של אבא מאשר של אמא.

כי אמא יודעת לבשל.

אז כול פעם שאנחנו יוצאים לארוחת צהריים יש לאבא מין נטייה כזאת לנסות ללמד אותי "תרבות"ולהפוך אותי ל"אישה שיודעת תרבות" ו לא ל"אישה שרוכבת על רולר כמו משוגעת" - זה מה שאבא אומר.

אז הוא מבקש מהמלצר יין ומתחיל עם המשחקים שלו! 

"מתוקה, איזה ריח יש ליין הזה?" הוא שואל.

"מממ ריח של יין?" אני עונה

"איזה יין?"

"יין אדום?"

"כן, נכון, אבל מה יש בתוך היין?" הוא מתעקש. כי הוא עקשן הדביל הזה

אחרי שאני לא עונה  הוא תמיד מנסה שוב.

"איזה ריחות את מריחה ביין? איזה פירות את מריחה?"

"תפוחים?" אני שואלת

"תפוחים? באמת? מעניין. אני לא מריח שום תפוחים! את מריחה אולי תותים?"

"כן! תותים! זהו זה!" *אנחה*

"אולי פטל?" הוא שואל

"אני חושבת." (למרות שזה מריח בדיוק כמו יין אדום)

"אוכמניות?"

"אולי." (זה עדיין מריח כמו יין אדום)

"אגוז מוסקט?"

"כן!" (איך בכלל מריח אגוז מוסקט?)

ואז הוא מזמין אוכל ויושב מרוצה, כי הוא חושב שהוא דואג לחינוך התרבותי שלי. ואחרי שיחה מפגרת כזאת אני מתורבת קצת יותר, אבל האמת אני תמיד קצת שיכורה מהיין. אבל זה כל הכיף

ואני יושבת מולו ומנסה לאכול בשקט, כי המסעדה כולכך גדולה ושקטה ששומעים אותי עד הדלת כשאני נוגסת בלחם!

חוץ מזה מה אני עוד אמורה לעשות? לחייך? להיות שמחה? מרוצה? הייתי רוצה פעם לקחת לו את הבקבוק, להריח את היין ואז להגיד:

"זה, זה מריח בדיוק כמו זבל של פרות!" ואז לקחת שלוק ישר מהבקבוק! מעניין מה הוא היה אומר, אני לא חושבת שהוא היה מרוצה ממש.

ובטח גם הייתי תוקעת גרפס ואומרת:

"למה לעזאזל לקחת אותי לכאן? למסעדה של צפובניקים מפונקים? הייתי מעדיפה לשבת בבית מול הטלוויזיה, לראות סמולוויל ולזלול טאקו!"

בטח בקטע הזה הוא היה פותח את העניבה ומזיע בטירוף תוך כדי שהוא מביט מסביב. לראות מה האנשים חושבים עליי. פפפ איזה אבא יש לי!

אבל אני לא הולכת לעשות את זה. כי אז אני יהיה מרותקת עד גיל 30.

תסלחו לי, אבל אני רוצה לחיות עד הגיל הזה, ואם אני רוצה לחיות...

אני מניחה שעלי לסתום את הפה ולהתחיל להריח יין

אגב-

תודה על התגובות של כולם, אתם ממש נהדרים!

וכול תגובה מעלה לי חיוך טיפשי על הפנים...כאילו קיבלתי ממתק! חח