זהו זה....עבר חופש סוכות.

אני זוכרת את היום הראשון של החופש כשקמתי מהמיתה, התמתחתי (שלחתי ציפורניים וגירגרתי )

וחשבתי לעצמי: "וואו, בטח עוד איזה שבוע אני אקום ואחשוב שהחופש חלף כולכך מהר!"

וזאת האמת, למרות שהספקתי המון בחופש, אבל תמיד תיהיה לי הרגשה שיכולתי להספיק הרבה יותר

אבל אני לא יכולה להכחיש שאני לא שמחה לחזור לבית הספר :> זאת האמת רבותיי וגבירותיי, אני באמת קצת שמחה. אבל זה לא משהו רציני, הו לא, התחושה תחלוף כבר בשעה השנייה כשהראש שלי בוודאי ישמט ב"בום!" על השולחן וכולם יסתכלו עלי.

(C)ציור תוצרת אישית (C)

בכול מקרה, היה לי נורא משעמם היום, ובהמשך הערב אני מתכוונת לבקש (מה זה לבקש? להתחנן!)

מאמא שתיתן לי לראות טלויזיה עד מאוחר.

אני רוצה להינות מהחופש כמה שיותר! וזה כולל נשיונל גיאוגרפיק וערוץ הסרטים! D:  

וככה, העברתי את היום בשיעמום מול המחשב.

יצאתי לטייל (באין ברירה) עם האחים שלי, ואני חייבת לציין שהיה כיף  

כלומר, כמה כיף כבר אפשר לעשות עם ילד בן 6 פטפטן כמו פטיפון, וילדה בת חמש שרק בועטת בכדור ורצה אחריו, ובמקרה שהוא לא שם היא תבעט בך ואז תרוץ. כזאת הילדה. מלאכית.

אני גם ניסיתי ללמד אותם איך לעשות גילגול....

היה שם מין מקל ברזל תלוי במאוזן לקיר, כמו בסטודיו לריקוד, רק בגובה משהו כמו 1.70...

אז ניתלתי שם ופשוט לא יכולתי להפסיק לצחוק, וזה היה דיי קריטי.

כי אחי התרוצץ מתחתי פוחד שיעבד את אחותו הגדולה תוך מאבק נואש בצחוק היסטרי.....

ואחותי רק בעטה בו.

זה לא נחמד. כי כשאתה בשיא הפאניקה, ולא יכול להפסיק לצחוק אסור לנסות ולהצחיק יותר!

במיוחד כשאתה תלוי הפוך!

אמא שלי אפילו אמרה לי שאפשר למות מצחוק, כלומר באמת למות! אם אתה צוחק שעה או יותר מבלי לעצור זה יכול פאקינג להזיק לך! ואני תמיד חשבתי שצחוק מרפה S:

והאמת, זה קורה לי דיי הרבה לאחורנה.

גם ביום שבת.

הזכרתי כבר שהלכתי להרצאה עם אמא שלי בשבת?

טוב, גם חברה שלי הולכת לפעמים. ובמקרה היא הגיע השבוע.

אז הלכנו לספסל האחרון ובחלק השני של ההרצאה התחלנו לשחק (בשקט מופתי)......... גלגל המזל

ואני לא זוכרת בדיוק מה קרה, וגם אם הייתי זוכרת אי אפשר להסביר את זה מבלי להישמע עולה חדש XD

בכול מקרה, יצא לי מין "פפפפפפפפפפפררררררר"  (כזה שהצחוק יוצא אחוצה בפתאומיות)

ואז היא התחילה לחרחר בעצמה!

בהתחלה כולם הסתכלו עליינו, במיוחד הילדים הקטנים שהגיעו עם ההורים, במבט מלא בוז וזעם!

 ואנחנו רק לחצנו את האף בעזרת האצבעות (כי ככה קשה יותר "להתפוצץ" מצחוק)

ופשוט רצינו ליפול על הרצפה ולשאוג מרוב ההיסטריה שהלכה שם!

אני פשוט התפטלתי, לימין ואז לשמאל וכול הזמן עם העיניים סגורות ועם האצבעות לוחצות על האף,

וככה זזנו לכול הכיוונים בערך עשר דקות... אולי קצת יותר.

אני בטוחה שהסבא מהשורה לפנינו מלמל משהו על ריקודים חחח

מדיי פעם חמק לו מין "חהההההההה" ארוך וצרוד כזה, ואז היינו צוחקות עוד יותר.

זה אף פעם לא ניגמר!!!

...

...

...

...

עד שכואבת הבטן ומתחילים לגהק....

אז כשאתה יושב בהרצאה, קודם צוחק כמו מטורף ואז מגהק בלי סוף, אולי באמת עדיף למות מצחוק

(הציורים המטומטמים הנ"ל צויירו מהשיעמום במחברת תנ"ך. נא לא לשים לב!) אני פשוט זורקת אותם,

אבל חבל למרות הכול, אני רוצה לזכור אותם כי הם צויירו בנסיבות לא רגילות. (בעזרת שלוש אצבעות )

*אני מקווה שאין שגיאות דפוס בפוסט, אני לגמרי ממהרת (לטלויזיה) ואין מה לעשות!*