מזמן לא נכנסתי להתעדכן מה קורה כאן, אבל אתם יודעים, אין ממש חדש, כרגיל, חיים.

קצת בית-ספר, קצת בבית, מחשב טלויזיה....מחשב.

עכשיו כבר אחרי הצהרים ואני יושבת עם כוס חד-פעמית של מנה חמה ביד וכותבת ביד הפנויה, לכן קרוב לוודאי שכשאסיים לכתוב יהיה לילה

- - - -

אני שואלת את עצמי עכשיו, מה זה חברה?

האם חברה אמורה להיות נאיבית וחמודה, אולי עצמאית ונדושה ואולי אולי אולי...

לפי איך שהעולם שלנו מסתובב והאנשים ש(באין ברירה) מסתובבים יחד איתו, אני אומרת שאין דבר כזה "חברה טובה"

אבל אולי זאת רק אני, אולי רק לי יש מזל של קקי. אולי רק אני לא יכולה למצוא חברה טובה!

וזה לא שלא ניסיתי, כי ניסיתי ועוד איך! היו לי המון חברות טובות בחיים, עם כול אחת עברתי דברים שונים, ועם הזמן למדתי להסתגל לכול אחת והמגראות שלה, להתנהג עם כול אחת בצורה שונה. הייתי דיי גמישה בעיניין של להיות עם חברה נאיבית ומתוקה ואז לקפוץ לבקר אצל חברתי הפריקית הקשוחה. (זאת רק דוגמא)

רק שתבינו עד כמה נואשת הייתי להבין את העיניין. ואני שונאת את זה בי, כי זה הוביל למה שזה היום. לכול החרטא הזה שאני טובעת בו.

אני לא מבינה מי חברה טובה שלי ומי לא, אני לא מבינה כבר עם איזה אנשים כדי לי להתחבר ועם איזה לא.

אני צריכה כתף לסמוך עליה! אני צריכה חברה שתרוץ אליי בשעות הקטנות של הלילה לראות אם אני בסדר-

(אני טועה ביני לבין עצמי אם בכלל קיים דבר כזה?)

אני אפס מאופס :(

אבל ביניינו? אולי הבעיה היא דווקא בי, משהו שבסופו של דבר מרחיק ממני את כולם.

וזה חברים....פשוט חרא.