טוב,

אז בגלל שלא עידכנתי המון זמן וגם בגלל

שעבר המון זמן מאז שכתבתי בפעם אחרונה פוסט לגבי הנושא החם

הגיע הזמן לכתוב...

נדמה לי שהעצה הכי טובה שקיבלתי בחיים, היא דווקא עצה מעצמי.

הקול הפנימי שלי.

שאומר לא לסמוך על אנשים יותר מידי מהר.

שלפעמים "כבדהו וחשדהו" לא הורג אף אחד.

וזה בעיקר בגלל האמון שלי שאותו אמון גם מקשה עלי לכתוב פה.

בבלוג הזה... שכביכול אמור להיות הפינה שלי, אבל משום מה גם פה משהו

מפריע לי. אולי הפרסום הזה. החשש הזה כאילו זה יותר מידי חשוף.

עצה אחרת שקיבלתי, ואני כבר לא זוכרת ממי, זה ללכת לפי הלב.

ללכת לפי מה שמרגיש מבפנים.

ובטח היו עוד עצות שקיבלתי אבל אני לא זוכרת אותן כרגע.
כנ"ל לגבי העצה הרעה.