כמו שמיצי פיצי כתבה לפני זמן מה.

כמו שאני יודעת מאז ומתמיד.

להתחיל.

לעשות את הצעד הראשון, את המהלך הראשון כדי שהדברים יזרמו אחר כך...

כבר חודשים שהפרוייקט הזה מחכה לי.

ואני מוצאת את עצמי לא מסוגלת להתקרב אליו.

לעשות אותו.

להתחיל.

להזיז קלסר אחד ממקומו.

וכשהבוס נזכר מעת לעת לשאול אותי מה קורה עם זה, אני מוצאת את עצמי נותנת לו סיבות טובות והגיוניות מדוע עדיין לא הגעתי לזה, מדוע אני, שמסוגלת להזיז הרים כשאני רוצה, חושבת עליו ומרגישה מועקה...

השבוע זאת הזדמנות, אמרתי לצמח בר בשבת, שני הבוסים בחו"ל , אולי זה הזמן...

כל זמן שיש לך מחשב פועל וישרא, את לא תצליחי, איתגרה אותי...

ככה...

אתר אחד ליום...

היום נשמתי נשימה עמוקה והתחלתי.

סיימתי שני אתרים והשלישי בדרך.

גם דרך של העברת ארכיון המשרד לארכיב חיצוני מתחילה בקלסר בודד אחד...