הן מבחינתי, פתח לעוד שבע שנים

טובות.

ולעוד שנים

טובות

שיבואו לאחריהן.

שבע שנים טובות מאוד שאני כאן, היום בישרא ופמה של היום שונה מאוד מפמה של אותו יום , הראשון בספטמבר 2002

שבשיא הבלבול שהייתי נתונה בו אז, הגעתי במקרה לאתר , כתבתי כמה שורות ושלחתי אותן לאוויר העולם.

ומאז, עד כמה שזה נשמע בנאלי, למקום הזה היה חלק בלתי נפרד, חשוב ולעיתים אף מכריע

בתהליך שאני עדיין עוברת.

והמקום הזה, מעבר לכתיבה ולצורך לפרוק את הדברים על הדף הלבן במחשב, הוא היה

ותמיד יהיה,

האנשים.

ולכן, כנראה, אני ממשיכה להיות כאן, בפאזה כזאת או אחרת

ולכן

תמיד אני שמחה ורואה לזכות לי לומר לכם,

תודה.

(והפוסט הזה מועלה, שוב, באדיבותה הרבה של גמאמא שהיא היא הדוגמא החיה לקשרים והחוטים שנרקמים בין האנשים במקום הזה).