השמש הוציאה את האנשים החוצה.

בפסק זמן קצר שבין אתמול למחר , נעלמו העננים ויצאה לה השמש , צהובה ומחממת , גורמת לאנשים להתקלף משכבות הבגדים שעוטפים אותם בימים אלה, וכאילו מסתירים את עצמם בתוכם.

הים היה חלק ושקט, כמעט לא נושם וסירות המפרש שבמרחק שטו להן מכאן ולשם בשלווה מתוך ידיעה שאין שום סיבה להאיץ ולהגיע , כי הדרך לעיתים הרבה יותר מהנה מאשר ההגעה עצמה...

קוקטייל ארוחת הבוקר הקליל והתמים לכאורה שוב הביא אותי לריחוף עדין , שבו אני כמו מתהלכת סנטימטרים מעל הקרקע , שומעת את הדיבורים שאלי ומסביבי נמזגים בעדינות לתוך אוזני וכל מילה דורשת ממני חשיבה מאומצת...

וכך, עטופה בחמימות השמש החיצונית וחמימות המשקה הפנימי, עברה בנועם עצל ארוחת בוקר של יום הולדת לצמח בר, בגיליס, מול הים (ויהודה לוי!! יהודה לוי ישב לידנו! )

ומתוך התמונה הקיטשית ביותר שאפשר היה לדמיין לא היה שום רצון לעשות דבר מעבר לגלישה איטית לתוך שנת אחר הצהריים של יום השישי...

ובמרפסת, פורחים  כבר פרחי אמנון ותמר וכובע הנזיר.

שבת שלום חברים יקרים. מחר יחזור שוב החורף, אבל היום, אביב...