נצרך לו אדם (במקרה הזה, אישה, אני ) , לאחר שחלק צלחת כנפיים ברוטב מתוק/חריף ושתה המון מים, ללכת לשרותים כדי לשחרר קצת מהלחץ ושם, הוא נתקל במין כוך קטן וחשוך כשרק מנורה קטנה בעוצמה של 5 ואט מ ק ס ימ ו ם אמורה להאיר לו את דרכו לאותו חוף מבטחים משחרר.

מילא שאיבדתי אוריינטציה כמעט לגמרי וניסיתי לצאת מהכוך דרך ארון כלי הניקוי (מעניין אם הוא היה מביא אותי לנרניה) אבל כל הסיטואציה מחייבת אותי לאוורר סיפור מתולוגי משפחתי בן שנים רבות (ואחותי, מצטערת אבל אני פשוט חייבת...).

לפני הרבה שנים, חלקנו אחותי ואני את אותו החדר.

באותן השנים (ובעצם עד לפני שנים מעטות מאוד) שנתי היתה קלה עלי וכל דבר, רחש, רישרוש וכמובן הדלקת אור היתה מעירה אותי לגמרי ומונעת ממני לחזור לישון למשך זמן רב מאוד.

מכאן, שבכל פעם שאחותי, שמפאת היותה רכה בשנים ממני ונזקקה לעיתים לשרותים באמצע הלילה, ביקשה להדליק את האור כדי להאיר את דרכה בחושך, הדבר היה נתקל בהתנגדות רבה מצידי שלא לדבר על מריבות וצעקות ליליות.

ובאותו לילה מדובר, התנגדותי היתה חזקה כנראה מהרגיל והיא נכנעה והלכה בחושך, עשתה את שעשתה וחזרנו לישון בשקט ובשלווה  עד שאבא שלנו בא להעיר אותנו בבוקר , הרגיש משהו באוויר, ריחרח פה ושם ושאל מי עשתה פיפי במיטה...

לכל מחאותנו הנמרצות נעשתה בדיקה מדוקדקת נוספת ואז התברר שאחותי, שהיתה מטושטשת והלומת שינה ונאלצה למצוא את דרכה באישון לילה בחושך,  התבלבלה, פתחה מגירה בשולחן הכתיבה ועשתה שם את מה שעשתה.

ובסוף, בסוף האשימה אותי כמובן...

ועל זה נאמר "אור לנו, דרור לנו" או שנעשה את במגירה...

ראו, הוזהרתם...