ביום אפור וגשום כמו היום,

זה כמו להכריז שאני משחקת בהורדת ידיים עם החורף שכבר נוכח כאן לגמרי ולהחליט

שאני,

מנצחת,

בנקודות.

ופקעות הנרקסים והכלניות ושתילי האמנון ותמר, רקפות, ציפורני החתול וגם הפטוניות שעומדים על השולחן במרפסת ומחכים לשתילה מחר, הם ההוכחה הברורה לכוונתי.

ובמקום לעמוד ולשתול כפי שתכננתי היום אני אלך להכין פיצה. אמיתית. מבצק שמרים שאני מכינה.

עם עגבניות.

וזיתים.

וגם אנשובי.

וקצת פפרוני.

והמון המון גבינה מלמעלה , כמובן.

ואורגנו מעקצץ לשון, מעל לכל.

ואלמלא גמאמא שהרגיעה אותי שזה חלק מפרץ היצירתיות שבי ולא בריחה כמו שהיה בעבר, הייתי מפקידה את עצמי בידיהם הטובות של האחים בלבן ומתאשפזת עד להודעה חדשה...