א. וג. חולים. משהו ויראלי.

 (הגעגוע לג. הבכור שסוגר 23 יום עדיין נעול עמוק בפנים).

עופר כועס עלי (מאהבה) שאני תמיד צריכה למצוא חלק ריק בחצי הכוס המלאה...

דרלינג כתבה פוסט על אושר...

ידיד טוב נתן לי שוב בראש על כך שאני מבינה וקשובה לצרכים של אחרים (אחר, ליתר דיוק) מלבד מאלה שלי...

ושוב, התכנון שלנו להפגש כנראה לא יצא היום לפועל...

הגנות שהקמתי בתת מודע ועמדו איתן במשך שבוע שלם ירדו היום בבת אחת ובעוצמה כזאת שכמעט ושמעתי את קולות נפילת הברזל על הקרקע ועצמתי עת עיני מענן האבק (הדמיוני) שפיזרו בנפילתן...(הן היו עשויות מברזל, כמו סורגים של כלא, ובאמת שאין לי מושג למה דמיינתי אותן הפעם כך...).

שבוע שלם לא בכיתי...

אולי הגיע הזמן להוציא קצת...

עייפות מצטברת מהנסיעה ומיום העצמאות שבו רצתי כמו פורפרה ממקום למקום...

הנפילה הטבעית של ה"אחרי"...

זמן להשתבלל קצת...עד שיעבור...