אז ככה:

קמתי.

התרחצתי.

טוב, די...

 חדר כושר, בדיקת המכשירים החדשים לאחר הפסקה של כמעט חודשיים וחצי שעה על ההליכון (הגעתי כמעט למהירות 6.0 ושיפוע 2.5. אין ספק, אני עולה על עצמי מלפני הניתוח).

אחר כך,

נסיעה לתל אביב וארוחת בוקר עם פרח בר (שנותנת את חלקה בסטטיסטיקת המחלות של החורף הנוכחי) בנמל למול ים שוצף וגלי תחרה סוערים (אחחח, כה רומנטי מראה הגלים והגשם המתלכדים יחד... ).

אחר כך,

הסתובבתי בהום סנטר ושיפצרתי לעצמי כמה דברים למטבח (אם בשבת בצהריים עמדתי והכנתי פונדנט, AKA עוגת שוקולד חמה אישית, לכל אחד מבעלי הבית - מגיע לי לשפצר לי את המטבח).

אחר כך,

הביתה בידיים עמוסות דקות ספורות אחרי שנפתחו ארובות השמיים והפכו את הכבישים והחצרות לנהרות מים לבנים שוצפים.

אחר כך,

לסופרפארם לקנות תרופות לא. הצעיר שהצטרף לסטטיסטיקה והוא מצונן/ מקורר/משופע.

אחר כך,

בבית, התעצבנתי ורבתי עם א. הצעיר.

אחר כך,

דיברנו והשלמנו.

עכשיו,

עייפה ומרוצה אני הולכת להתקלח ולישון.

הספק יפה ליום אחד, לא כן?