בעצם, כך זה נראה למסתכל מהצד...

היא גדולה ממנו בחודש שלם וכמעט בגוף שלם...הוא קטנטן, די שחיפון, מלא מרץ ולא מפסיק לנג'ס כמו כל זכר מצוי...

היא דעתנית, יודעת מה היא רוצה, אוהבת לשחק אבל גם לשבת, לבהות ולחלום חלומות בהקיץ (רומנטיקה? ).

הם מנהלים מרדפים סוערים אחד אחרי השניה, מתגלגלים על השטיח תוך כדי צווחות דקיקות, נושכים קלות אחד את השניה, הוא מכרסם את זנבה בכל עת ודרך אפשרית והיא אוחזת בו בתנוחות חשודות משהו...

ולפתע, בבת אחת, הם נופלים לתוך שנת תשישות ונרדמים בתנוחות מצחיקות עד דמעות...

ואז מבינים שזאת בעצם אהבה גדולה...

בין לבין הם מרחרחים כל דבר אפשרי, בוחנים את החדר, מטפסים על כל דבר, מכרסמים בעדינות את אצבעות רגלי ועולים על השולחן, צועדים מעדנות על המקלדת והופכים את המשפטים הסדורים שלי לבלילי אותיות ללא מובן הגיוני לבני אדם "ץ.ףףףףףףףףףץ.ף" אבל כנראה בעל משמעות בעולם החתולים...

מיו (היא-שלושה וחצי חודשים) וקידו (הוא-חודשיים) שני גורי החתולים שאני עושה עליהם ביייבי סיטר עד שאדי הצבע בביתם (בוודאי שזה הבית שלהם, איזו שאלה? בני האדם ששוכנים שם הם האורחים...) יתפוגגו , ומשמשים לי, בימים עמוסי רגשות אלו, אתנחתא מצחיקה עד דמעות...

וכתם? איך הוא מגיב?

לאחר שסיים לחשוף את שיניים ביללה מאיימת המזכירה את מקור גיזעו הסתובב והפנה אלינו את ישבנו ויצא מהחדר בראש מורם, ומאז הוא נוקט בטקטיקת ההתעלמות המכוונת...

שתעבור כנראה כשיגיע גור החתולים החדש שאנחנו מתכוונים להביא הביתה בקרוב...

בוקר טוב חברים יקרים, הדברים מתחילים לתפוס את מקומם הראוי...