יש מסורות שלא משנים *.

שלא רוצים לשנות כי אחרת משהו מגרד מבפנים

וזאת היא אחת מהן:

דצמבר

ריח ים ורוח סתיו
ומיץ של תפוחי זהב
ומין סגריר מתוק חמוץ
מושך מבית אלי חוץ
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום.

אויר שקיעות, ניחוח דק,
הגשם זה עתה נפסק.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.

הפנסים חוורי פנים,
כחולות עיני העננים
ומשהו מוזר כזה
לוחץ דומם על החזה,
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.

אויר שקיעות, ניחוח דק,
הגשם זה עתה נפסק.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.

דצמבר חודש מקוטר
ריחות תפוח ומטר,
אתה נותן כוחות גנוזים
להרוגי התמוזים,
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב.
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב.

אויר שקיעות, ניחוח דק,
הגשם זה עתה נפסק.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.

(נתן אלתרמן)

ואם יש משהו שחידדתי לעצמי השנה, זה היכולת להרגיש את הדברים הללו, בדיוק.

להרגיש.

והפעם, אפשר גם לשמוע ולראות (ובלי צמח בר לא הייתם יכולים).

את המילים,

את הרוח ,

הגשם,

התפוזים.

דצמבר.

החודש הזהוב שלי,

חודש יום ההולדת.

*(בכל 1 בדצמבר בארבע השנים האחרונות).