אני מורידה מעצמי כל אחריות בעניין.

זאת היא שאשמה בכל, וגם אמרתי לה את זה.

היא אשמה בעובדה שעל רגלי נעולות כרגע  נעלי שפיץ בצבע אדום/בורדו.

נעליים שמבחינתי, הגיזרה שלהם היא גיזרת הפרחה האולטימטיבית...

תגידי, שאלתי אותה לאחר שיצאנו מהחנות כשאני עדיין לא מאמינה שאני נועלת את הדבר הזה, תגידי אני לא נראית כמו פרחה?

מותק את, אפילו אם תתאמצי, לא תוכלי להראות פרחה, ענתה ואני חייכתי  באישור...

רגע, בעצם למה לא...?

(נו, שום דבר לא יספק אותי...).

ימים של המתנה, של חוסר מעש רציני, של בין החגים.

ימים של ישיבה עצלה בבית קפה , על פוקצ'ה גבינה חמה ומותכת ורוקט, קפה חזק וטוב, על קרואסון חמאה שיצא בזה הרגע מהחנות ועוד כוס קפה, הפעם לשם שינוי ללא קפאין כי כבר הרגשתי את עודף הקפאין מפמפם לי בעורקים וכמעט מטיס אותי לשמיים...

ימים של בטלה לֶאָה מצד אחד, ופעילות רבה מצד שני, תחושות של זרימה ושל שייט איטי...

ימים של המתנה לפני החורף...

ימים של ציפיה...

ימים של ידיעה...

שבת שלום חברים  יקרים, שבת של שמיים כחולים ושמש מחממת, אבל הריח, הריח הוא של הסתיו...