כבר תקופה שאני די על הפנים מהרבה בחינות. משתדלת להיות חזקה ולהתעודד אבל לא תמיד הולך לי.

היום נתקלתי בשיר שכתבתי לפני כמה חודשים, אבל לצערי עדיין רלוונטי יותר מתמיד. קשה לי יותר ההכרה בכך שאני כבר לא אותה בחורה אופטימית כשהייתי.

אם זה מדכא מישהו - אני מתנצלת מראש!

אין לי חיוך

לא עלה לי על הפנים

חיוך

כבר די הרבה זמן

אני כבר לא יודעת

אם מחר אתמול או היום

הזמן עובר

לרוץ כדי להספיק

להספיק לרוץ

או להפסיק?...

לא עלה לי חיוך על הפנים

ואיך זה שהכל שגרה

ומה קרה

דברים שלא כתבתי

שכחתי ואינם

ואין לי את הכוח

לחפש אותם

ואין לי כבר חיוך

די הרבה זמן

והכל בפנים בוער סוער

לא עוצר להזכר - מתי

כל הכאב עוד מסתתר

מנסה לשקוט

זה לא עוזר

והחיוך כבר לא חוזר

כי הוא אבד

אני לבד

עם הכאב

ועוד יום שעובר

ואין

אין

אין

אין לי כבר חיוך...