"אתה חייב להבין שלא תיכננתי שזה יקרה" ניסיתי לשכנע אותו או את עצמי
"אני אוהבת אותך" המשכתי והסברתי, מנסה לתרץ או להצדיק את הטיפשות שלי.
שנתיים שירדו לטימיון.
מאז ומתמיד ידעתי שאני לא בנויה לזוגיות מחורבנת. מה לי ולשטויות האלו של "לנצח נצחים"? אני? אפילו עבודות אני עוזבת רק בגלל שאני מתחילה להרגיש במחנק הזה שבשיגרת היום יום, אז זוגיות?
..."אני מצטערת מאמי.... אני באמת מצטערת"
..."וזה רק הוכיח לי שאני אוהבת אותך יותר"
..."ושאני מוכנה להתחתן כבר"
המשכתי לזרוק משפטים נואשים לאוויר...
אולי במטרה שהוא יסלח לי וישכח הכל עד הפעם הבאה שבה אני אפגע בו או לפחות רק להערב כי ממש לא בא לי לישון לבד. ואולי זו ההיסטריה של אחרי שנתיים ביחד והפחד מהלבד הזה שמוציא מגרוני את כל הבולשיט הזה.
ידעתי שהוא יסלח לי.
או לפחות יירגע קצת ויתן לי להתבוסס בזוהמה וברגשות החרטה שהוא לא יודע שאין לי בכלל
הלכנו לישון.
הוא על הספה ואני במיטה הקרה והגדולה.
רציתי סקס. לא בטוח שאיתו אבל נורא רציתי. כמו אחרי הלוויה.
שלנו.
לא הצלחתי להירדם כל הלילה, הרצתי במוחי שוב ושוב את הפגישה עם אייל.
מהרגע שראיתי בפייסבוק שלו שהוא מחייך מבעד לתמונות בנות השנה הללו עם מישהי הרבה פחות יפה ממני לא יכולתי להפסיק לפנטז עליו.
אני לא יודעת למה אבל נורא קינאתי במכוערת הזו שמחבקת ומנשקת אותו.
פעם זו הייתי אני.
לפני 5 שנים אמנם אבל זו הייתי אני.
אני הייתי האחת שלו.
ועכשיו יש אחת אחרת.
ידעתי שזה רק עניין של זמן; שלחתי לו "במקרה" SMS ושאלתי אם קנה לי מרכך שיער.
אחרי דקה הוא ענה שלא אבל אם אני ממש צריכה הוא יקנה.
ידעתי שהוא כזה, גם אם הוא לא מכיר את המספר החדש שלי הוא ענה בשנינות. הדם שלי החל להתחמם, ידי הזיעו וכולי התחלתי לנזול לתוך חריצי הבלטות שברצפה.
המשכנו עוד כמה SMSים והבהרנו מי משוחח עם מי ולמה
ידעתי שמשם הטלפון יהיה קצר והפגישה עוד יותר.
"אני אוהבת את הדירה שלך" חייכתי בעודי נכנסת מבעד לפלדלת הכבדה שאולי היה עדיף אם הייתי רואה אותה רק מצד אחד. החיצוני.
"הרבה יותר חמודה מהקודמת" "וחתול נוסף" התהלכתי לי בזהירות, מנסה לחקות את ההליכה הסקסית של חתולתו החדשה.
"סטולי רד בול?" הציע כאילו לא עברו כמה שנים מהפעם האחרונה
חייכתי והתיישבתי על הספה, מביטה בערימת סרטי הדיוידי ובודקת האם השארתי משהו מאחור...
אחרי 6 או 7 כוסיות כבר הייתי בחדר השינה שדומה לישן- מזרן יקר על רצפה יקרה עם ארון יקר ומנורה יקרה
ורק אני זולה
אחרי כמה שעות של שיכרות קמתי ועזבתי בלי שהוא ישמע ומיהרתי לחזור לזוגיות שלי
עם ריח של אלכוהול וחרטה, עם לחיים סמוקות והרבה בחילה
ביקשתי סליחה
וכל זה התחיל בגלל משפט קטן שמישהו זרק;
"היום יש פייסבוק, כבר לא צריך את ישרא" הוא כתב אי שם בין בלוג למציאות והזיז אותי הצידה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
