"פני, תרדי כבר, גולן מחכה!"
כל פעם שההורים שלי אמרו את השם שלו זה הצחיק אותי. לא בגלל שאלו ההורים שלי או בגלל השם שלו חלילה, פשוט הם אמרו גולן במלרע וכל החברים של גולן אמרו במילעל.
"אני באה, שנייה!" קראתי לכיוון הוריי, מנסה להרגיע אותם.
לכי תסבירי להם שהוא מקדים ב10 דקות וזו לא אשמתך שהוא יושב בסובארו אימפרזה הכחולה שלו, סליחה, כחולה מטאלית, ושומע את אבי ביטר בעוצמה שהרמקולים שלו כבר רועדים ועוד שנייה נופלים על הרצפה ושכל התשומת לב שהוא מושך עם הניאונים המטומטמים האלו בכל מקום על המכונית שלו זה לא בגלל שיש לו חוסר בטחון חלילה אלא בגלל שכולם עושים ככה.
רצתי למטה, מנסה לא ליפול במדרגות עם עקבי קיילי מינוג שנעלתי, מנסה לסדר את חולצת הבטן שהוא בחר לי היום בצהריים בחנות של דודה שלו בפתח תקווה כך שתגיע עד למכנסי הג'ינס שקטן עליי ב2 מידות שגם הוא בחר לי בטענה שהוא אוהב אותו צמוד וככה הוא יכול להשוויץ בגוף שלי.
"אני אחזור מאוחר" זרקתי להורים שלי.
ההורים שלי, שנשואים כבר 27 שנה, ישבו להם בסלון וצפו באיזו תוכנית מטומטמת בערוץ 2, הביטו בי בחיוך של נחת, מבסוטים מהעובדה שאני יוצאת עם בחור בגילי שיש לו רכב ועבודה מסודרת, נזכרים בפגישה אתו מלפני חודש ,הוא הגיע עם זר פרחים לאמא שלי ואיזה עיתון מטומטם של רכב לאבא שלי, התלבש כמו איזה חתן בר מצווה ודיבר איתם בעברית רהוטה.
חבל שהוא לא ככה תמיד.
"שעה את שאת מתארגנת, כפרה?" שאל כשנכנסתי לאוטו.
התיישבתי לידו, מרגישה איך הג'ינס הפך לאיזה חוסם עורקים סביב מותניי, רכנתי לעברו ונשקתי לו בעדינות.
הוא, ששם טונה של אפטרשייב וקילו ג'ל על שערו הכהה, דאג לדחוף את הלשון שלו פנימה בחיפוש אחר השקדים המפוחדים שלי.
"לא נורא מותק, היה שווה לחכות לך" המשיך ועזבנו את המקום בחריקת גלגלים.
הוא לקח אותי כמו כל יום חמישי לאיזו מסיבה אחרת שהגילאים הממוצעים שם הם גילאי צבא, האלכוהול מאוד זול {גם מבחינה כספית וגם מבחינת איכות} , המוזיקה שם החרישה אוזניים וגרמה לי לכאבי ראש.
כבר נואשתי מלנסות להסביר לו שאני אוהבת בכלל מוזיקת אחרת. שאם הוא ינסה לשמוע את ג'ניס, זפלין או בכלל את הפייטרס הוא יהיה מבסוט. כבר התייאשתי מלנסות לשכנע אותו לבוא איתי לפאבים שקטים וקטנים.
"למה את לא רוקדת?" זרקה לי החברה של אבי או אלי, אני כבר לא מבדלה ביניהם. גם לגביה אני לא ממש בטוחה, ראיתי אותה איזה פעם או פעמיים קראו לה רקפת או סיגי או משהו כזה... היא כמו כל "החברות של" לבשה איזה ג'ינס צמוד וחולצת בטן בצבע ורוד מסטיק ונעלי עקב שייגרמו אפילו לשירי מיימון להיראות גבוהה.
באותה שנייה, שברקע הרסו איזה שירחצי נורמלי בגירסאת טראנס בשקל, הבטתי בה, הבטתי בי, הרגשתי את האלכוהול הזוועתי שגולן קנה וקנה וקנה מסתובב בבטן שהייתה חנוקה בגלל הג'ינס הצמוד הזה כמו של סיגי, רקפת, וואטאבר עולה לי לכיוון הגרון.
רצתי לכיוון השירותים, שם עמדתי בתור עם כל הבנות המשובטות הללו, כולן מדביקות ציפורניים ועושות פרנץ' בכל צבעי הקשת, תוחמות את השפתיים באודם כהה ומחזיקות על כתפיהן תיק עם מיליון קשקושים עליו.
לא יכולתי להתאפק, רצתי לכיוון היציאה, עוברת בדרך את גולן, אבי, אלי, מאיר וכל החברים הילדותיים האחרים, את החברות שלהן רקפת, סיגי, מאמי ומותק. שמעתי את גולן צועק אחריי ומנסה לבור בין כל הקהל עד שיגיע אליי ואני כבר חמקתי החוצה.
רצתי ברחוב הומה האדם בת"א ונכנסתי לפאב הראשון ששמעתי מוזיקת רוק בוקעת ממנו.
עמדתי בכניסה וכולם בהו בי.
אני ידעתי שזו אני, זימזמתי עם suede את השיר שניגן ברקע, התקרבתי לברמן וביקשתי ממנו חצי טובורג.
הם המשיכו לבהות בי,
באותה עין בוחנת שאני היתי בוחנת כל בחורה אחרת שנראתה כמוני באותו רגע לפני כמה חודשים.
ישבתי ולגמתי מהבירה שלי, האזנתי למוזיקה שלי, ביקשתי אש מהברמן כדי להצית את הסיגריה שלי וחייכתי אליו חזרה את החיוך שלי. הוא חייך אלי חזרה ושאל אותי מאיפה אני מכירה את כל השירים. אחרי 10 דקות של שיחה ועוד 2 סיגריות שהוא הדליק לי, הוא הבין שהבגדים לא אומרים כלום על הבנאדם.
דיברנו על מוזיקה וסרטים, על קומיקס וצילום, על אוסטרליה ועוד הרבה. הבירה נשפכה והסגריות דלקו אחת אחרי השנייה, עברו כבר שעתיים ואני שכחתי לגמרי מגולן ומהחודשיים האחרונים.
"אני מסים עוד רבע שעה, להקפיץ אותך הביתה?" שאל הברמן החמוד.
"אני אשמח" עניתי.
הוא החנה את הגולף הלבנה שלו מתחת לבית שלי ודומם מנוע.
"היה לי מאוד כייף להכיר אותך פני" אמר וחייך לעברי.
"גם לי היה כייף לגמרי" עניתי לו בחיוך מבוייש, רוכנת לעברו לנשיקה ומזהה בזווית העין צללית של גבר מתקרבת לעבר הרכב.
גולן פתח את הדלת שליד הנהג ומשך את הברמן החוצה.
הוא השעין אותו על הרכב והניף את ידו המכווצת לאגרוף באוויר, מכוון את המכה. אלי, שעמד מאחוריו תפס את ידו, מונע מבעדו להסתבך. "תעזוב אותו, הוא לא שווה את זה" זרק לכיוונו.
אחרי איזה 5 דקות של איומים סטייל אל קפונה שגולן הרעיף על הברמן הוא זרק לעברי "ואת, אנחנו עוד נדבר על זה בארבע עיניים".
עמדתי באמצע הכביש, השעה כבר 4 בבוקר והבטתי במכונית הגולף מתרחקת מעיניי, לוקחת איתה כל שארית של תקווה. ידו של גולן שהייתה מכווצת מכעס לפני כמה דקות הייתה מונחת על כתפי והוא נתן לי את התחושה של החמימות יתרה שהוא תמיד משרה עליי.
אחרי שהוא ווידא שהברמן יצא מהאיזור,הוא ליווה אותי לדלת, נשען על המשקוף וקרב את פניו אליי.
"את יודעת שאני מת עלייך, נכון?"
ניסיתי להתחמק מעיניו החודרות והבטתי במצחו שניסה להתמודד עם הווריד שקפץ לו שם מרוב העצבים.
"את יודעת שאני חולה עלייך ואני לא מסוגל לראות אותך עם משיהו אחר, נכון?"
הוא המשיך, כאילו לא מחכה לתשובה ממני ורק מיידע אותי בכל מחשבותיו ורגשותייו.
"אנחנו נדבר מחר על מה שהיה היום, ועל הבחור הזה שהטריד את החברה שלי, טוב?" אמר, מדבר אליי בגוף שלישי.
הוא נשק לי על המצח ברומנטיות שגרמה לי לחשוב על הברמן נכנס למטאלית שלו ונסע.
למחרת בבוקר ישבתי לקרוא את העיתון של שישבת, מביטה בכותרות עד שנתקלת בכתבה:
" מכונית גולף ובתוכה גופה נמצאה בשדה בין מטלון לפתח תקווה" זהות הנוסע ידועה ולא ניתנת לפרסום.
הלב שלי נדם. ידעתי שמשהו מוזר קורה. ישר חשבתי על הברמן, גיא, ועל זה שבטח גולן והחברים המטומטמים שלו בטח עשו לו משהו.
בו בזמן שאני חושבת על גורלו של הברמן, הייתה דפיקה בדלת.
"את פני?" שאל הבחור עם הכובע.
"כן, עניתי בקול חלש.
"תחתמי פה בבקשה" אמר והושיט לי דף.
הוא נתן לי את הזר הענק שכלל בערך 40 וורדים אדומים ונסע משם.
עליתי בחזרה לסלון ובהיתי בפרחים.
בטח גולן האדיוט הזה מחזר אחרי ומנסה להתחנף כי הוא עשה משהו רע בלילה.
פתחתי את הפתק בזהירות וחייכתי כשקראתי:
"היה לי כייף אתמול חוץ מהקטע עם הערס בסוף.
תקשרי אליי, נלך לאיזו הופעה יחד, גיא"
טוב,גולן הוא ערס אבל הוא לא רוצח, אהה?
בערב אני כבר נפגשתי עם גולן, את הפרחים הנחתי בחדר האוכל, תירצתי בפניו שזה אבא שלי שלח לאמא שלי, את הפתק החבאתי במגירה שבחדרי , מפחדת שהוא ימצא אותו.
גולן שכח מהסיפור תוך שבוע,
אני לא יכולתי לשכוח.
כל שבוע בשנה האחרונה אני עוברת עם ג'ינס הצמוד ואיזו חולצת בטן שגולן קנה לי ליד אותו פאב קטן, מקשיבה מבחוץ למוזיקה שאני ואהבת ומציצה על גיא מהחלון, רואה איך הוא מנקה את הדלפק ומגיש משקאות.
יום אחד יהיה לי האומץ ואני אכנס, יום אחד אני אהיה מספיק חזקה כדי להיות אני ולא "פני של גולן"
סדרת החבר המושלם יוצאת לדרך.
כפרעלייה תמליץ על ה"טייפ" של החבר ואני אשתולל לי עם הדמיון.
אתם יכולים לנחש שהשבוע מדובר בחבר הערס.
עריכה מאוחרת: היא עושה את זה עם ערס. ועושה את זה מצויין!
שוב עריכה מאוחרת: הוא מככב ואפילו מציע פרסים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
