על דשא ירוק בגן שעשועים מרוחק ישבתי עם חברה.
בשעה שהאור היחיד הוא אור הירח ומנורות הרחוב, ועדיין, חשוך מדיי בשבילי.
הייתה לנו שיחה טובה. היא לא יודעת עד כמה היא חשובה לי.
"את בררנית מדיי." היא אמרה.
"אני יודעת."
אני ממלאה את מחשבותיי במשאלות שאני יודעת שלא יתגשמו.
אני פוחדת מהעולם, מהעתיד, מהעבר.
מחשבות שרוצות לברוח ממני ואני מהן, ועדיין נשארות.
ממוקדת במטרה ולא מביטה לצדדים.
אני מנהלת דו-שיח ביני לבין עצמי. אני הראשונה פוחדת,
ואני השנייה צועקת עלי ואומרת שאני פחדנית.
אני אומרת לי שאני טיפשה. זהו הזמן הנכון בשבילי.
אף אחד לא מושלם, צריך להפסיק לחפש אחד כזה.
ואני הראשונה מבינה שאני השנייה צודקת.
ראיתי אתמול סרט מעולה. למרות שלא הספקתי לראות אותו מההתחלה.
המלאך שלי. זה שם הסרט נראה לי.
הסרט בצרפתית ואפילו הצלחתי להבין כמה מילים.
"אני אפקח את עיניי, וחיוכך יהייה יפה אף יותר מבחלום".
דריה.
"את מאמינה ששני אנשים יכולים לחלום אותו חלום?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Forbidden Snowflake