אני מוצאת את עצמי צפה בים של שטחיות.
אין לי אפילו כוח לחשוב.
הימים חולפים, מעיקים, חמים, ואני נשארת שם. צפה.
עוצמת עיניים ומשתדלת שלא לחשוב יותר מדי.
בעיקר לא על העובדה שלא הלכתי להופעה של אוונסנס.
ומדחיקה את זה שעוד אין לי עבודה לחופש.
בים שהמים בו נעימים רק בזמן הנכון ובזמנים אחרים כמעט נחנקים.
וכשיוצאים ומנסים להיות כנים, הדשא מגרד.
ואז אולי עדיף להיות במים. ככה הייתי וכך בטח אשאר.
מעדיפה להיות במים מאשר בחוץ, עם העולם.
העולם שבו הדשא מגרד, השמש מסנוורת, ואנשים לא מסתכלים לך בעיניים.
ואני לא מסתכלת בחזרה, כי אני שם, במים.
בים של שטחיות.
אולי זוהי לא שטחיות, אלא דרך להתחמק.
אני נחנקת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Forbidden Snowflake