מצאתי בלוג של מישהי.
היא כתבה: "הדבר המרכזי שלמדנו השנה בשיעורי אומנות, זה לא לצייר- אלא להסתכל. פעולת הציור היא דבר נרכש, זה רק טכניקה- אבל להסתכל צריך סוג של מאמץ. צריך להגיע למקום של ניתוק עצמי כשאתה מסתכל, אתה צריך פשוט לא להיות אתה- לא לדעת מה אתה מצייר- אלא רק להסתכל על מה שמוצב לפניך. צריך לנתק את הידיעה, ולתפוס את זה ביחס לחלל, לצורה, לנפח וכו'. ורק אז לצייר את זה. אחרת הציור לא יצא נכון. כי אובייקט הוא תלת מימד, אי אפשר לתרגם תלת מימד לדו מימד."
"תראו אותו כמו מי שהוא. מי שהוא היה, ומי שהוא עכשיו היה יכול להיות. אני אפילו לא יודעת מי זה, ומי זה היה יכול להיות.
אבל אני לא מתאימה אותו לתבנית בראש שלי. שוב, אי אפשר לתרגם תלת מימד לדו מימד. אפשר לתרגם רק חלק מהתלת מימד. צריך להסתמך על דברים שקיימים, במקרה הזה- שהיו קיימים."
משהו בזה כ"כ נכון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Forbidden Snowflake