אני ומחשבותיי

אנחנו בדרך לשינוי עצום, שינוי שאני אפילו לא מתחילה לעכל - לא בגלל שאני לא רוצה, אלא כי אני פשוט לא מסוגלת...

אני לא יכולה לדבר על זה ולא יכולה לרמוז - יש אדם אחד בעולם שיודע מזה וזה יישאר ככה לפחות עוד שבוע, אבל בינתיים אני מוצאת את עצמי חושבת על זה, מדמיינת איך זה יהיה, רוצה כבר שזה יבוא.

רק עוד שבוע וכל העולם יוכל לדעת, מעניין מה יהיו התגובות - מפרגנות, תוהות....??

טוב, איך שאמא שלי אומרת - "עד אז אלוהים גדול" , "כשנעבור את הגשר נחצה אותו" ועוד כל מיני משפטים ספק פולניים ספק לא (כי אחרי הכל-אני לא פולניה...)