מהו חבר אמת?
חבר אמת זהו חבר שיכול להבין מתי אתה עצוב רק מלשמוע את הקול שלך בטלפון, הוא יכול לדעת מתי עובר עליך משהו, מתי אתה מדוכא,מתי אתה כועס וסתם מעוצבן, חבר אמת זהו חבר שלא יורד עליך בגלל החסרונות שלך, בין אם הם חיצוניים ובין אם פנימיים. חבר אמת זהו חבר שכשייראה שאתה מדוכא או עצוב, הוא יעזוב את כל העיסוקים שלו, לא משנה מה, בשבילך, בשביל לראות מה קרה, בשביל להרשיב לך, בשביל לעודד אותך.
חבר אמת זהו חבר נפש.
לאחרונה, גיליתי, שחברי אמת, מסתבר ואין לי.
לא יודעת, עכשיו שאני חושבת על זה, אף לא לא היו לי חברי אמת... כן, היו לי ויש לי חברים שצוחקים איתי ואם רואים שאני בוכה או מדוכאת הם מתעניינים ושואלים אותי מה קרה. זה כן, זה יש לי, אבל לא יותר מזה.
אני לא יודעת למה, אני מנסה להיות תמיד עם שבע עיניים ושבע אוזניים בשביל לשים לב אם משהו קורה לאחד מהחברים שלי, נכון אני לא תמיד מצליחה, כי יש אנשים שפשוט לא יכולים להפתח, ושמים סביבם מעטפת של אושר, ברוב הפעמים אני מצליחה להבין שקורה משהו וכמובן מיד ניגשת לחבר, לא משנה מה אני עושה ומנסה להקשיב לו, לעזור לו, לעודד אותו.
שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת את החברות שלי הכי בעולם. הם חלק מהאנשים הכי חשובים לי ויקרים לי בכל העולם.
אני לא יודעת, אני באמת מנסה להבין למה אין לי חברי אמת, חברי נפש, אבל אני פשוט לא מצליחה להבין.
גם המשפחה שלי לא כלכך הכי עוזרת, במיוחד אבא שלי, כל היום הוא על עצבים, מי יודע על מה, והוא כלכך עסוק בלמצוא מה הפעם עשיתי לא טוב, ובמה הפעם לא הקשבתי לו, שהוא בכלל לא שם לב שלפעמים אני פשוט מתפרקת מבפנים, ואבא שלי, שהוא צוחק, זה הדבר הכי כייפי בעולם, אני מרגישה כלכך טוב, כי עם אבא שלי אפשר להריץ צחוקים על ימין ועל שמאל, אבל הוא עובד ממש המון שעות ביום, והוא חוזר הביתה מותש, וכל דבר קטן מצית אותו, נו טוב... אני מניחה שזה לא רק אצלי...
ואמא שלי, וואו היא האמא הכי מדהימה בעולם, אני אוהבת אותה כלכך, אבל שהיא כועסת עליי היא לא צועקת עליי, ולא נהיית אדומה מעצבים, ולא צווחת עליי, היא פשוט מראה לי עד כמה היא מאוכזבת ופשוט תופסת מרחק, לא רוצה לדבר איתי בכלל, וזה הכי כואב, כשהורה מאוכזב ממך ולא רוצה לדבר איתך, אפילו אם הוא לא אומר לך את זה ישירות, אתה קולט את זה מיד.
ואחותי, אני אוהבת אותה כלכך , אנחנו תמיד משאילות אחת מהשנייה את הבגדים [אפילו שהיא גדולה ממני בשנתיים], תמיד יש לנו את הצחוקים שלנו שרק אנחנו מבינות, ופשוט מתפוצצות מצחוק, וכשאחנו רבות עם ההורים, זה כאילו אנחנו מתאחדות לגוף אחד ומחזקות אחת את השנייה, אבל מה לעשות כמו כמעט בין כל אחים, אנחנו לפעמים מתנהגות ממש באכזריות אחת לשנייה, צועקות, ומקללות קללות שאני אפילו לא רוצה לחשוב עליהן, זה יכול להגיע למימדים כלכך נוראיים.. עזבו אני לא רוצה לחשוב על זה.
אבל החברים, החברים אמורים להיות מקום המפלט שלך, כשנראה כי כל המשפחה שלך הפנתה לך גב, ואין לך עם מי לדבר, אתה תמיד יכול לסמוך על החבר שלך שייקלוט אותך בתוך שנייה גם אם לא תגיד כלום.
אני כלכך מקנאה באנשים שיש להם חברים כאלה, כי לי אין, ועם כמה שזה כואב לי להגיד את זה, ועם כמה שאני רוצה שזה יהיה לא נכון, זו האמת.
נכון, אני לפעמים מדברת עם החברים שלי על מה שקורה, או עם אני מתעצבנת על משו אז אני מספרת, אבל הדברים העמוקים, שהכי כואבים, והכי חשובים, פשוט אין לי אל מי לפנות.
וכן, אנשים אומרים לי: "אני תמיד פה בשבילך, תמיד אם תרצי לדבר אני כאן..." וכו'.... אבל כשאני יושבת בצד מבואסת מדכאון וכל מה שעושים זה לבוא אליי לשנייה ולשאול אם הכל בסדר ואני עונה בשקר ברור שכן, אז פשוט אומרים את בטוחה? ואני עונה: כן, הכל בסדר. והם אומרים "טוב" קמים והולכים, או שמישהו צועק לי "מה יש לך?!" כשאני יושבת בצד ומבואסת, זה לא הכי נותן לי את התחושה שהם תמיד פה בשבילי לכל דבר.
גם כשאני מנסה לדבר אל מישהו ואני אומרת את אותו משפט חמישים אלף פעם והוא לא מקשיב לי ומדבר או צוחק עם מישהו אחר, או כשאני מנסה לשאול משהו, להבין משהו ואין קול ואין עונה, זה כבר מייאש. ואתה מתחיל לשאול את עצמך: "בשביל מה?..." ואתה פשוט מוותר.
אני יודעת שהחברות שלי אוהבות אותי ובאמת רוצות לעזור לי, אבל זה תמיד נמצא בדברים הקטנים, ודווקא לדברים הקטנים, אף אחד לא מייחס חשיבות, רק כשאני בוכה אז פתאום שמים לב, נגשים, שואלים האם הכל בסדר ואת צריכה משהו ובואי נדבר וכוליי וכוליי...
אבל כל הקטע הוא בחברות אמת - בחברות נפש, שלא מחכים לנקודת שבירה, לנקודת התפרצות, בשביל לבוא ולגשת ולדבר, אלא מלפני, בדברים הקטנים, בטון דיבור, בשפת גוף, בהבעות פנים, באי חשק לעשות דברים משותפים, בלהיות עם כולם ביחד - אבל עם זאת גם להיות בצד, מרוחק, לבד.
אני אוהבת את החברים שלי מכל הלב, ואני יודעת שהם אוהבים גם אותי מכל הלב, תמיד תמיד, אבל זו לא האהבה עצמה העיקרית בחברות אמת - בחברות נפש, אלא איך שהאהבה הזאת מתבטאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
