הסלע האדום

כבר כמה שנים שהבלוג הזה נושא את הכתובת "הלו גברת, זה תוצרת הנגב! סחורה דה-לוקס". אתמול, בוסרמיל, כשראיתי מרחוק את אלונה ברקת מקפצת בעליזות ומתמסרת לצלמים, התפללתי. שבעלת ביתנו תאמץ סוף-סוף אג'נדה באר-שבעית למועדון.

באתר ONE היא אמרה את מה שרצינו לשמוע: "מקווה שבשנה הבאה יראו חלק מהשחקנים האלה בבוגרים" (מקווה? רק מקווה?). יהיה מי שיגיד שבסרט הזה כבר היינו, אבל יש לי תחושה שהפעם היא מתכוונת למה שהיא אומרת. מאמין לה.

מה שצובט בכל העניין הזה של שילוב צעירים בקבוצת הבוגרים הוא כפיות הטובה של הקהל והתקשורת, שאותו אגב מנצלים חלק מהמאמנים:

לא תשלב צעירים ותפסיד - כולם נגדך.

תשלב צעירים ותפסיד - עדיין כולם נגדך.

את שכר הלימוד שצריך לשלם מעצם יישום המדיניות אין כמעט מי שמוכן לשלם.

אז נראה את קלינגר שם את כפו בעונה הבאה ועושה מהפיכת צעירים. ונראה את האחרים מחכים לו בפינה כדי לשמוח לאידו.

המגע הראשוני

אמרו שהתכסחנו, שבגללו הועזבתי, אמרו אלף ואחד דברים, אלף מהם לא נכונים. אז כדאי שתדעו: העליה הנוכחית של קבוצת הנוער היא לבלוב הזרעים ששתל גיא לוי לפני 3 שנים. הייתי שם כדי להיווכח איך לוטש ירדן אבו-חצירא, איך חונך עמוס סמדג'ה ואיך עוצב יוסף אבו-לבן.

הנחת העבודה במועדון אז היתה שהשנתונים היותר גדולים, נערים א' ונוער, כמעט אבודים. לא מבחינת כישרון אלא בהיבטי משחק אחרים כמו הבנה טקטית, מוכנות פיזית, יכולת מנטלית, מיצוי עצמי וחשיבה מקצוענית (מי אמר שווארמה במינהרה של שער 7 בבלומפילד?). 

קבוצות נערים ב' ומטה היו בהחלט חומר שניתן לעבוד איתו. המאמנים נדרשו לדפוסי עבודה חדשים וגם להורים חסרי הסבלנות היה תפקיד. להגיד לכם שעד היום אני כועס, ממש פגוע, מאחד הילדים (כיום בנוער) שאביו השתלח במאמן והוא לא עצר בעדו? הנה אני אומר. 

זה העניין התיאורטי של המהפיכה במחלקת הנוער. השלב הפרקטי היה הרבה יותר קשה, תשאלו את חנן אזולאי ולי אור שלגי. האנשים הללו עבדו סביב השעון, שבתות וחגים, כדי שבעוד 5-6 שנים תהיה לנו הפועל באר-שבע להתענג עליה, שיהיו לנו שחקנים להתפאר בהם.

עכשיו הזמן להגיד תודה.

מבחן אבו-חצירא

לא שצריך בומבלה בעקבות עליית הליגה, ממש לא. בסך-הכל יישר המועדון קו עם המצב הרגיל ועוד ארוכה הדרך אל האושר. השחקנים האלה, שנתנו עונה מצוינת, עדיין חייבים להוכיח את עצמם ולאורך זמן ברמות הגבוהות (נוער ובוגרים).

והכי חשוב: לרצות לשרת בחזרה את המועדון ולגלות נאמנות לסמל. זה המבחן האמיתי.

בבקשה, תהיו קצת אופיר דוידזדה.

ניסו ולא טעו
אי אפשר בלי קומפלימנט למאמן הנוער, ניסו אביטן. אנשים בעיר אכלו לו את הראש, חיכו שייפול. להערכתי, העובדה שניסו קיבל את הנוער לעונה שניה דווקא אחרי שלא הצליח לעלות בראשונה, היא זו שהעבירה לבעלת הבית שיעור מאלף בנושא המשכיות, ע"ע קלינגר. ובהקשר הזה ראוי למילה טובה גם ויקו חדד, שלחץ ושיכנע.

ובעוד אנו מדברים

בלם ניגרי צעיר הגיע בשבוע שעבר למבחנים. מה זה אמור להביע?

הלאה בינוניות

אז מה יהיה עם הנוער בלאומית, דיברו ביציע. כדי למצוא תשובה צריך לחפש למטה, בקבוצות הנערים. במועדון רציני הרי בונים שדרה של מצוינות, לא רק נתיב אחד של הצלחה. מהבחינה הזו אנחנו מועדון די בינוני לצערי.

לראות ולקנא

מה שעוד היה יפה לראות במשחק הנוער בשבת הוא נוכחות וביחד של מועדון. אפשר היה להרגיש בזה לפני, בזמן ואחרי הניצחון: שותפות גורל. כי חיבור בין מחלקת הנוער לבוגרים בהפועל באר-שבע הוא לא דבר מובן מאליו. אצלנו בכדורסל יש נתק, למשל.

תגידו לה שיש

למה דגל ישראל למה? ועוד קשור לאחור? תביאו לה דגל אדום כבר ונגמור עם הדביקות כחול-לבן הזה.

אז מה אלונה, עוד חומר ל"בובה של לילה"?